'בוקינג' אחראית כלפי המזמינים בשל פער בין התמונות באתר לבין מצב מקום האירוח בפועל (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט רועי שחר, 18.11.2024):
העובדות: תביעה קטנה בה עתרו התובעים לפיצוי עבור עוגמת נפש, החזר תשלום ששולם למקום אירוח, והוצאות. במרכז התביעה מחלוקת לגבי אחריות נתבעת 3 לפער בין המוצג באתר האינטרנט Booking.com, לגבי מקום אירוח שמפעילה נתבעת 2, לבין מצב מקום האירוח דה-פקטו. התובעים הם בני זוג שהזמינו לינה במקום אירוח בת"א שמפעילה הנתבעת 2, באמצעות אתר הנתבעת 3. הצדדים הסכימו לדחות את התביעה נגד הנתבעת 1.
נפסק: המחלוקת היא האם קיימת אחריות לנתבעת 3 לפער בין המוצג באתר בקשר למקום האירוח, לבין מצבו דה-פקטו בעולם הפיזי, פער שהתובעים הוכיחו. התמונות באתר משדרות תיאור של מקום אירוח אסתטי ומזמין, ורמת אירוח גבוהה. בפועל, מקום האירוח כפי שצולם הוא באיכות ירודה, על גבול ההזנחה. נתבעת 3 אינה נוקטת כל פעולה לבדיקת מהימנות ועדכניות המידע המוצג באתר. הנתבעת טענה כי היא מתווך בלבד ואינה אחראית לתמונות המוצגות באתר. אין לקבל טענה להיותה אך ורק מתווכת או פלטפורמה לקשר בין צרכן לספק [עניין כספי - רע"א 942/24; עניין מנשה - רת"ק 13720-04-24]. מאפייני הנתבעת 3, אופי פעילותה והיקף הפעילות, הן לכל הפחות כשל סוכנות נסיעות. פעילות הנתבעת 3 היא רחבה יותר מעיסוקו של 'מתווך' ואף של 'סוכנות נסיעות' במובן המסורתי. נתבעת 3 היא "שחקן" עולמי משמעותי בתחום האירוח והמלונות והיא מנהלת אתר בעל פעילות חובקת עולם, במגוון של תחומים שכולם, סובבים סביב אירוח ושירותי תיירות. פועל יוצא הוא שעשויה להיות מוטלת עליה חובה למצגים באתר ושעליה לדאוג כי המידע המוצג באתר אותו היא מתפעלת יהא מדויק ועדכני, אינו מטעה ואינו שגוי. כאשר נתבעת 3 מפרסמת באתר תמונות של מקומות אירוח ללא כל בדיקה באשר לאמיתות שלהן ולמועד שבו צולמו, ולימים מסתבר שמדובר בתמונות שהפער בינן למציאות הוא רב עד מאוד, היא חורגת מסטנדרט ההתנהגות הנדרש מסוכנות נסיעות, היא מציגה באופן שגוי מאפיין בסיסי של מוצר הנופש, ובכך שותפה במחדלה לגרימת נזק לתובעים.
גם אם נניח לטובת נתבעת 3 שאין ביכולתה לבחון 28 מיליון מקומות אירוח שבאתר, הרי שהיא יכולה לנקוט באמצעים סבירים כדי לוודא את נכונות המצגים באתר. ניתן להגיע למסקנה דומה גם מכוח ההסכם בין התובעים לבוקינג. על הנתבעת 3 לפעול כפי שהתחייבה: ב"מידה סבירה של זהירות" וב"אופן מקצועי". כיוון שהוכח שהנתבעת 3 לא נקטה בכל פעולה - ודאי שהיא לא נקטה במידה סבירה של זהירות. כיוון שלא הוכח שהנתבעת 3 פעלה - ודאי שהיא לא פעלה באופן מקצועי. משכך, יש לראות בה כמי שהפרה את סעיף זה בהסכם ולהטיל עליה אחריות מסוימת למצג השגוי באתר. יש לפסוק פיצוי על עוגמת נפש בסך 4,000 ש"ח לשני התובעים. האחריות מוטלת גם לפתחה של נתבעת 2 (שלא התגוננה). על נתבעת 2 ונתבעת 3 לחלוק את האחריות ביניהן באותו יחס בו הן חולקות את 'פירות' ההזמנה שביצעו התובעים. ביחס של 85:15. על נתבעת 2 לשלם לתובעים 3,400 ₪ ועל נתבעת 3 לשלם לתובעים 600 ₪.