הסכמת נמען לקבל הודעות ממפרסם א' לא כוללת הסכמה מכללא לקבל הודעות ממפרסם ב' (החלטה, מחוזי חיפה, השופט מוחמד עלי, 28.11.2024):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית. המבקשים טענו כי המשיבה 1 שלחה להם ולנמענים רבים הודעות פרסומת, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן כי יש לחייב את המשיב 2 (בעל השליטה במשיבה) באופן אישי. המשיבה היא חברה העוסקת בשיווק ריהוט ופרטי עיצוב ופועלת תחת השם "הרמוניה לבית". היא רכשה את פעילות חברת הרמוניה לבית בע"מ שנקלעה לחדלות פירעון. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה.

נפסק: יש לקבל את הבקשה נגד המשיבה ולדחותה כלפי המשיב. יש לסלק את הטענה כי רק אנשים מעטים הלינו על משלוח ההודעות. הטיעון חותר תחת תכלית חוק תובענות ייצוגיות, שמניח כי אנשים לא נוטים להגיש תביעות על נזק מועט, ולכן נדרשים תמריצים כדי להביא לאכיפת הדין. המשיבה לא חלקה על כך ששלחה את ההודעות למבקשים וכי ההודעות כוללות תוכן פרסומי. המבקשים טענו כי מעולם לא נתנו את הסכמתם למשיבה למשלוח ההודעות, מעולם לא רכשו מוצרים ממנה ומעולם לא היו עמה בקשר. המשיבים לא טענו באופן מפורש כי ההודעות נשלחו לאחר שניתנה למשיבה הסכמה מראש. ראיה בכתב לקבלת הסכמה שכזו לא הוצגה. המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי משלוח ההודעות היה פרי הסכמה שניתנה לה או בנטל להוכיח את תנאי החריג שבסעיף 30א(ג) לחוק.  

המשיבה טענה כי שלחה את ההודעות לנמענים בעיקר בהתבסס על רשימת לקוחות שהיתה ברשות חברת הרמוניה. המשיבה לא הניחה תשתית כלשהי שיכולה לתמוך את טענותיה ברובד הראייתי. לא ניתן לדעת אם רשימת הלקוחות הועברה אליה על ידי המפרק, באיזה תנאים, אילו זכויות קיבלה ביחס לרשימה, האם הוטלו מגבלות כלשהן על הזכויות שקיבלה, ועוד שאלות שנותרו ללא מענה. אף אין בסיס להנחה כי הפרטים הכלולים ברשימה עומדים בדרישות חוק התקשורת. הסכמת הנמען למשלוח הודעות על ידי מפרסם א' לא כוללת הסכמה מכללא לקבל הודעות על ידי מפרסם ב', או כי מפרסם א' יעביר את הסכמת הנמען למפרסם ב'. הדבר עולה מהדרישה המפורשת להסכמה ביחסים בין המפרסם לנמען. ההודעות שנשלחו לא כללו את שם המשיבה וחלף כך נרשם השם המסחרי "הרמוניה לבית". התכלית מאחורי ציון שם המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו נועדה לאפשר לנמען לזהות ללא מאמץ את הגורם ששלח לו את דבר הפרסומת ולאפשר לו ליצור קשר עמו. בנסיבות המקרה, בו לצד השם "הרמוניה לבית" פורסם גם קישור לאתר האינטרנט, נתמלאה הדרישה לכלול בפרסום את "שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו". לקוחות נוטים לזהות את העוסקים עם שמותיהם המסחריים יותר מאשר עם השם "המשפטי".

יש לדחות את טענות המשיבה כי ההודעות נשלחו כדין. יש אפשרות סבירה שטענות המבקשים יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, וזאת אך ורק בהקשר לקבלת הודעות פרסומיות ללא הסכמה. הטענה כי מדובר בכשל נקודתי דינה להידחות. היא אינה מתיישבת עם טענת המשיבים כי המבקשים פעלו באופן מכוון ויצרו לעצמם הזדמנות כדי להגיש את הבקשה. הטענה נטענה ללא כל ביסוס. ניתן ללמוד על קיומה של קבוצה מטיעון המשיבה לפיו משלוח ההודעות התבסס על רשימה של כ-250,000 לקוחות, שהמשיבה לא מכחישה כי שלחה להם הודעות. יש לדחות את טענת המשיבה לכשירות המבקשים. העובדה כי המבקשים הגישו מספר הליכים ייצוגיים בעבר אינה חוסמת את דרכם להגיש את ההליך הנוכחי. הבקשה נגד המשיב נדחתה. העילה היחידה עליה מבססים המבקשים את טענתם כי יש לחייב את המשיב באופן אישי היא עצם העובדה כי הוא בעל המניות ומנהלה של המשיבה. המבקשים אינם טוענים להרמת מסך או לחיוב אישי בעילה חוזית או נזיקית, אלא מבססים את טיעונם על סעיף 30א(ח) לחוק התקשורת. בפסיקת העליון אין הכרעה ברורה בשאלה אם ניתן לחייב נושא משרה בחובותיה של חברה ששיגרה הודעות שמכילות תוכן פרסומי, בהתבסס על סעיף 30א(ח) לחוק לבדו. אין מקום להטלת אחריות אישית על נושא משרה בגין פרסום שעשתה חברה, מכוח סעיף 30א(ח) כעומד לבד, מבלי שתוכח אחת העילות המוכרות בדין לחיוב אישי או להרמת מסך, או מבלי שתוכח עוולת מסגרת אחרת.