הפרת זכויות יוצרים בשני צילומים של צלם עיתונות, רק אחד מהם למטרה מסחרית (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת מיטל בן בסט, 29.10.2024):

העובדות: התובע, צלם עיתונות, טען כי הנתבע הפר את זכות היוצרים שלו ואת זכותו המוסרית בשני צילומים (של היוצר יצחק קלפטר ז"ל ושל היוצר גרי אקשטיין ז"ל). הנתבע הוא סופר, עיתונאי, שדרן רדיו, מוזיקאי ומרצה בתחום המוזיקה והקולנוע. התובע טען כי הנתבע הפר את חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, שעה שפרסם את הצילומים, ללא רשותו ומבלי לאזכר את שמו כיוצר, בשני פרסומים שונים שהעלה הנתבע לחשבון ה-X שלו (טוויטר לשעבר). הנתבע, בין היתר, טען לגבי מקור הצילומים, הבעלות בהם, וכן כי השתמש בהם בחשבון פרטי ולא למטרה מסחרית.

נפסק: הצילומים נשוא התביעה הם יצירה אומנותית המוגנת מכוח החוק. התקיימה בהם דרישת המקוריות. ניכר כי הושקעו בצילומים מאמץ, מחשבה, הכנה ותכנון, וכי האובייקטים הוצבו בצילום באופן אומנותי, בזווית צילום ייחודית המעידה על יצירתיות, כאשר מכלול נסיבות הצילום הובילו לתוצאה מקורית. התובע לא חלק על כך שהיצירות צולמו בעת עבודתו בעיתון 'מעריב', אך טען כי קיימת הסכמה בינו לבין מעריב, לפיה זכויות היוצרים נותרו שלו, בהתאם לסעיף 34 לחוק. אומנם אין בידי התובע הסכם בכתב, אולם אין בכך כדי לשלול את קיומה של הסכמה בעל פה או בהתנהגות. עדות התובע בנושא היתה מהימנה ולא נסתרה. לאחר שמיעת עדות התובע, בחינת הראיות, הסיוע שניתן בהן לעדות התובע ומשקלן, וכן הסתכלות על התמונה הכוללת, יש לקבוע כי התובע הוא בעל זכות היוצרים בצילומים.

הנתבע העלה את הצילומים לחשבונו ב-X ללא הרשאה של התובע וללא ציון שמו. בכך הפר את זכות היוצרים של התובע בדרך של העתקה ובדרך של העמדה של היצירה לרשות הציבור. אין לקבל את טענות הנתבע לעניין מקור הצילומים. העתקה ללא הרשאה תהיה בגדר הפרה גם אם לא נעשתה מעותק מורשה, או נעשתה מהעתקה מפרה אחרת. כך גם לגבי הטענה כי הצילום הראשון היה חלק מכתבה. אמנם הנתבע פרסם בחשבונו את הכתבה לגבי יצחק קלפטר ז"ל ולא רק את הצילום שהוא חלק ממנה, אולם הצילום תופס נפח משמעותי מהכתבה וכן אין מדובר בשימוש אגבי. בנוסף, שמו של התובע לא נקרא על יצירתו כנדרש ולפיכך הנתבע עשה ביצירה פעולה הפוגעת בזכות המוסרית של התובע, והפר אותה.

לא עומדת לנתבע הגנת השימוש ההוגן. לא היה שימוש טרנספורמטיבי אלא העתקה בלבד. כאשר מדובר בהעתקה מלאה של היצירה, לא נחצה מבחן הסף לשימוש בהגנה. הצילומים פורסמו מבלי לתת קרדיט לתובע ואף מטעם זה אין לקבל את הטענה לשימוש הוגן. גם במקרים בהם שם היוצר לא הופיע על הפרסום המקורי, נדחו טענות שימוש הוגן כאשר זהותו היתה ניתנת לגילוי באמצעים סבירים. לנתבע אף לא עומדת הגנת מפר תמים. הנתבע בעל ידע והבנה העולים על אדם מן הישוב בכל הנוגע לזכות יוצרים. הנתבע לא עשה פעולה כלשהי לשם גילוי או לשם איתור בעל זכויות היוצרים בצילומים, בניגוד לחובתו על פי דין.

הנתבע חדל מההפרה תוך זמן סביר לאחר שקיבל הודעה מהתובע וכן הצילומים לא הועתקו מקטלוג שמטרתו מכירה או מתן רישיון שימוש, שהועמד לרשות הציבור ברשת האינטרנט. לפיכך, עולה השאלה אם ההפרה היתה למטרה מסחרית? בפרופיל הנתבע ב-X בזמן הרלוונטי נכתבו עיסוקיו של הנתבע ורקע הצילום בזמן הרלוונטי היה תחנת הרדיו בה שידר הנתבע. לאור זהות הנתבע קיים קושי לנתק בין מטרה מסחרית לבין מטרה פרטית. יש להבחין בין שני הצילומים, כאשר נראה כי מטרתו העיקרית של הצילום הראשון היתה הבעת צער ספונטנית על פטירתו של יצחק קלפטר ז"ל וכל משקל שיש ליתן להיבט מסחרי בעניין זה הוא זניח ולפיכך חלה לגביו הוראת סעיף 56א לחוק זכות יוצרים, ואילו מטרת הצילום השני היתה העלאת תוכן בתחום מומחיותו ועיסוקו של הנתבע, בין היתר, למטרת תועלת מסחרית. הנתבע יפצה את התובע ב-3,000 ש"ח עבור הפרת זכויותיו בצילום השני, וסך של 3,000 ש"ח עבור הפרת זכויותיו המוסריות בצילום זה, וכן הוצאות בסך 1,000 ש"ח.