מו"מ לפשרה שנערך בתכתובת מקוונת אינו מקנה סמכות מקומית בשל פרסום או סחר ברשת (החלטה, שלום קריות, השופט מוטי כהן, 10.10.2024):

העובדות: בקשת הנתבעת 2 להעברת הדיון בתביעת לשון הרע לביהמ"ש השלום בירושלים, מחמת חוסר סמכות מקומית. בתביעה טען התובע כי הנתבע 1, עת שימש כנהג הסעות בשירות הנתבעת 2, פרסם לכאורה אמירה גזענית ופוגענית כלפי התובע (קצין צה"ל באותה עת). לאחר האירוע הגיעו הצדדים להסכם פשרה והתביעה היא בעילה חוזית כלפי הנתבע 1 ובעילה נזיקית כלפי שני הנתבעים. התובע טען כי לביהמ"ש סמכות מקומית לדון בתביעה מכיוון שהמו"מ בין הצדדים להסכם פשרה התנהל באמצעות תכתובת ברשת.

נפסק: יש לקבל את בקשת הנתבעת להעברת מקום הדיון. לא ברור היכן נחתם ההסכם, וכל טענת התובע, לפיה לשיטתו נרכשה סמכות מקומית, מבוססת על כך שהמו"מ לכריתת ההסכם התנהל ברשת, בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. בעשותו שימוש בתקנה 7 לתקנות מערבב התובע מין בשאינו מינו, שכן תקנה 7(ב) לתקנות עניינה ב"כתב תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט". לא כך הוא המקרה. לאחר כניסת התקנות סדר הדין האזרחי החדשות לתוקף, צומצמו מאוד החלופות שהיו קיימות בתקנה 3(א) לתקנות הישנות, כאשר החלופה של "מקום יצירת או קיום ההתחייבות" בוטלה ונותרה בתקנה 7(א) החלופה של מקום מגורי הנתבע או מקום עסקו, או מקום ביצוע המעשה או המחדל, חלופות שמבטאות בצורה ברורה את הגישה הרווחת לפיה ילך התובע אחר הנתבע ולא להיפך. בהינתן העובדה כי המעשה התרחש בלכיש, הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום במחוז דרום.