אין זו דרכה של תמונה 'לקפוץ' לתוך פוסט בווטסאפ יש מאין. יד אדם הציבה אותה שם (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת קרן אניספלד, 14.11.2024):
העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת היא תושבת זיכרון יעקב והנתבעת היא בעלת חנות במושבה, שהעסיקה את התובעת לתקופת ניסיון קצרה. הנתבעת פרסמה פוסט בקבוצת הווטסאפ "קהילת העסקים זיכרון יעקב", שכלל תצלום של פני התובעת ואזהרה מפני העסקתה. התובעת למדה על הפרסום לאחר שהופיע בקבוצה נוספת. חברתה של התובעת התקשרה לנתבעת לפי בקשת התובעת ושוחחה עמה על הפרסום. התובעת טענה כי השיחה היא פרסום נוסף. הנתבעת טענה כי בפרסום לא נכללו דברי לשון הרע וכי הוא לא נעשה במטרה לפגוע, אלא כדי להביא לידיעת ציבור בעלי העסקים פרטים חשובים על התובעת, בתום לב ותוך תחולת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.
נפסק: הנתבעת לא חלקה על עשיית הפרסום בקהילת העסקים, באפליקציית ווטסאפ. הקבוצה מנתה מאה ושלושה עשר חברים. יסוד הפרסום מתקיים במובהק. בפרסום מסוג זה, הגעתו לחברים בקבוצה היא מהירה וכמעט מיידית. הסיכון של הפצה לנמענים נוספים, חברים בקבוצות אחרות, טבוע במרחב הווירטואלי והוא בגדר סיכון ברור, צפוי וידוע מראש. הסיכון התממש. הפרסום הגיע גם לידיעת חברים בקבוצה נוספת, כך שהפרסום זכה לתהודה משמעותית. מדובר בקבוצות שיש להן זיקה מקומית ונגיעה לפעילות עסקית באזור מגוריה של התובעת. הפרסום עמד בעינו תקופה ממושכת. לפי הבנתו של קורא סביר, באמצעות הפרסום התריעה הנתבעת בפני נמעניו על כך שיש סיבות טובות להימנע מהעסקת התובעת. לא ניתן להבין את הפרסום אלא כהצגת הנתבעת את עצמה כמי שברשותה מידע בעל אופי שאינו חיובי והוא בעל חשיבות לכל מי שישקול להעסיק את התובעת.
התובעת זוהתה בפרסום בתמונת תקריב ברורה של פניה. הפרסום הוא לשון הרע. כלליותו ועמימותו דווקא מעצימים את כוח פגיעתו בתובעת. אין לקבל את טענת הנתבעת כי תמונת התובעת נכללה בפרסום מחמת טעות, בשל אי שליטתה בטכנולוגיה. אין זה מדרכה של תמונה 'לקפוץ' לתוך פוסט שפורסם באפליקציית ווטסאפ יש מאין, כאילו דובר במעשה כשפים. יד אדם הציבה אותה שם, לאחר שמצאה אותה באתר אחר במרחב הווירטואלי, או לאחר שסרקה אותה מקובץ פיסי של תמונה. התמונה נכללה בפרסום בכוונת מכוון, כדי לזהות את התובעת. אין בשיחה פרסום עצמאי ונפרד של דברי לשון הרע. הפרסום אינו חוסה תחת הגנה ונעשה בכוונה לפגוע. לא ניתן לייחס לנתבעת תום-לב בעשיית הפרסום. הוא לא היה ספציפי, ממוקד ותחום. לא הובאה בו התייחסות למעשה פרטני של התובעת במהלך עבודתה, שעשויה להיות לו השלכה על העסקתה בידי אחרים, תוך הדגשה כי בפרסום מביעה הנתבעת דעה אישית ואינה יוצאת בקביעה גורפת. הנתבעת תפצה את התובעת ב-30,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות של 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,160 ש"ח.