הרשות החוקרת רשאית להמשיך להחזיק באייפון כדי לנסות לחדור אליו (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יחיאל כשר, 19.11.2024):

העובדות: בקשת רשות לערור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"ח 9227-10-24], בגדרה התקבל חלקית ערר המשיבה על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ה"ת 36972-04-24]. המשיבה ביצעה חיפוש בדירת ובמשרד המבקש, עו"ד במקצועו, מכוח צו חיפוש ותפיסה. בחיפוש נתפסו מספר מחשבים ומכשירי טלפון. המבקש הגיש בקשה להחזרת התפוסים [למידע נוסף - בש"פ 4578/24]. לקראת תום 180 ימים ממועד התפיסה, הגישה המשיבה בקשה להארכת תוקף החזקת מכשיר iPhone שנתפס (בנימוק כי נדרש לה זמן נוסף עד שהטכנולוגיה תאפשר לה לעקוף את הסיסמה לאייפון ולחדור אליו). 

ביהמ"ש השלום דחה את הבקשה והורה על השבת התפוסים בתום 6 חודשים, לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969. נפסק כי בהינתן שאין צפי למועד בו תתאפשר החדירה לאייפון, אין להיעתר לבקשה להמשך החזקה בו. ביהמ"ש המחוזי קיבל חלקית את ערר המשיבה ומצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן ארכה קצרה בת 45 יום בלבד, כדי לאפשר למשטרה למקד מאמצים לקידום החדירה לאייפון. בשל כך הוגשה הבקשה, בה טען העורר כי המשך החזקת האייפון פוגע בו כלכלית, שכן ערכו של המכשיר יורד לאורך הזמן. 

נפסק: דין הבקשה להידחות. מתן רשות לערור ב"גלגול שלישי", על החלטה לפי סעיף 38 א(ב) לפסד"פ, תינתן במשורה ורק במקרים חריגים המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. טענת המבקש כי לביהמ"ש המחוזי אין סמכות להאריך את תקופת תפיסתו של חפץ לפי סעיף 35 לפסד"פ, מנוגדת למושכלות יסוד בשיטתנו המשפטית. ביהמ"ש המחוזי אינו מוגבל אך ורק לדחיית הערר או להחזרת הדיון בו לערכאה הדיונית, אלא מוסמך לקבל כל החלטה שהערכאה הדיונית הייתה מוסמכת לקבל. הוראת ביהמ"ש המחוזי כי החזקת האייפון תוארך ב-45 ימים, היא החלטה המצויה בסמכותו. מדובר בהחלטה פרטנית שאינה חורגת מעניינו של המבקש. יש היגיון רב בהחלטת ביהמ"ש המתחשבת בזכות המבקש לקניין ולפרטיות, ומאפשרת לרשות החוקרת לרכז מאמץ אחרון לצורך חדירה לאייפון לשם השגת הראיות המבוקשות על ידה.