העליון דחה את בקשת השר בן גביר לאסור לפרסם חומר מקבוצות וואטסאפ (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט עופר גרוסקופף, 10.11.2024):
העובדות: בקשה למתן סעד זמני בערעור, שהוגשה במסגרת בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בי-ם [ת"א 15878-11-24], שדחה את בקשת המבקש, השר לביטחון לאומי, כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפרסם חומר גולמי מתוך קבוצות וואטסאפ בהן משתתף המבקש, בטענה כי פרסומו עלול לפגוע בפרטיות המבקש וגורמים נוספים. מניעת הפרסום התבקשה לאור כוונת המשיבים 2-1 לשדר תחקיר העוסק בהתנהלות המבקש בתוכנית "המקור".
נפסק: דין הבקשות להידחות. לא נפלה בהחלטת ביהמ"ש קמא טעות המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. סעד זמני שמשמעו מניעה מקדמית של פרסום תקשורתי יינתן רק במקרים חריגים ביותר, בהם שוכנע ביהמ"ש כי ההגנה לה טוען המפרסם אינה אלא "הגנת סרק", או כי אין עניין לציבור בפרסום. גם אם ההלכות בנושא נקבעו ביחס לפרסומים שנטען כי הם לשון הרע, אין טעם משכנע שלא להחיל את מבחן מחמיר זה, המשקף את חשיבות חופש הביטוי בשיטת משפטנו, גם כשנטען כי הפרסום נוגד את חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. מדובר בפרסום תקשורתי, שלפי קביעת ביהמ"ש קמא נוגע כולו לפעילותו הציבורית של המבקש. ככזה, הוא נושא באופן לכאורי עניין ציבורי משמעותי. האפשרות למתן צו מניעה מקדמי מוגבלת למקרים חריגים שבחריגים. מקרה זה אינו מתקרב לסוג זה של מצבים נדירים, משני טעמים.
ראשית, המבקש לא העמיד תשתית ראייתית המלמדת כי הפרסום אסור לפי חוק הגנת הפרטיות, כלומר כי הוא מהווה פגיעה בפרטיותו או בפרטיות אחר. לא רק שהחומר שיפורסם מוגבל לפעילותו הציבורית של המבקש, אלא שחומר הגלם שבכוונת המשיבים להציג הושג כדין ונמסר על ידי נמען מחברי קבוצת הוואטסאפ. אין בסיס לכאורי לטענה כי הפרסום מפר את סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות (מאחר שאין מדובר במידע על ענייניו הפרטיים של המבקש), או להפרת סעיף 2(5) לחוק (מאחר שהמידע התקבל מאחד מנמעני הכתב). אין ברשות המבקש מידע קונקרטי באשר לנסיבות בהן התקבלו התכתובות בידי המשיבים, ובהשערות לפיהן יש אפשרות שהושגו בדרכים בלתי חוקיות, אין די כדי לסתור הצהרה מפורשת של המשיב 2 כי כלל חומר הגלם נמסר לו כדין. שנית, על פני הדברים הפרסומים חוסים תחת ההגנה שבסעיף 18(3) לחוק הגנת הפרטיות "בפגיעה היה ענין ציבורי...". בהינתן שמדובר בתכתובות וואטסאפ שאין חולק על האותנטיות שלהן, אין טענה שמדובר בפרסום כוזב; בשים לב לנושא, העניין הציבורי הלכאורי בהבאתן לידיעת הציבור ברור. הבאת החומר הגולמי חשובה על מנת שהציבור יוכל להתרשם מאמינות המידע המובא בפניו, ואין לומר כי ה"עניין הציבורי" מתמצה בהבאת תוכן הדברים בלבד.