לא ניתן לחייב את שופרסל בפיצוי על כך שהקדימה את המשלוחים לתובע (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט אלישי בן יצחק, 4.8.2024):
העובדות: תביעה לפיצוי עבור כך שהנתבעת הקדימה, ב-6 מועדים שונים, את שעות המשלוח של סל קניות שביצע התובע באתר הנתבעת. הנתבעת זיכתה את התובע עבור כל המשלוחים שהוקדמו ועבור מוצרים שלטענת התובע הופשרו. התובע טען להטעיה לפי סעיף 2(א)(3) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכי הנתבעת הפרה כלפיו חובות חוזיות כאמור בתקנונה.
נפסק: אחד מנכסיו החשובים והמוגבלים שיש לאדם בעידן המודרני הוא הזמן. למרות חשיבות הזמן והניסיון לעמוד בזמנים, קשה הוא הדבר, ולא קל לאדם לכוון את עתותיו ולדייק באורחותיו. חובת האדם לפעול בזריזות ולא באיחור ועצלות אינה מצטמצמת רק לעולם הפרטי. הדברים מקבלים משנה תוקף בעולם העסקי. חוקי הגנת הצרכן מבקשים לקבוע הסדרים שתכליתם להקנות לצרכן עדיפות. חשיבות יתרה נודעת לזמן ביחסים שבין ספק לצרכן. ב-2008 נחקק תיקון 24 לחוק הגנת הצרכן, שקידש את זמנו של הצרכן וביקש להגביל את זמני ההמתנה. ב-2018 הורחבה תוחלת החוק והחילה אותה לא רק על טכנאים אלא גם על נותני שירותים נוספים. התיקונים מלמדים עד כמה מגלה המחוקק רגישות לזמנו של הצרכן, עד כמה צריך עוסק לזכור שזמנו של הצרכן אינו הפקר וכי אין הוא רשאי להשחית את זמנו בהמתנה ארוכה ולא מידתית. בין החובות החלות על ''עוסק'' מנויה החובה שלא להטעות את הצרכן כמשמעותה בסעיף 2(א)(3) לחוק, לרבות על "מועד ההספקה או מועד מתן השירות". עניינה של תובענה זו באי עמידה במועד. השאלה היא האם הקדמת מועד עולה כדי הטעיה.
לתובע לא נגרם נזק בשל הקדמת המשלוח, למעט עצם ההקדמה, והשאלה היא האם הוא זכאי לפיצוי נוסף. דומה כי הקדמה משלוח במחצית השעה ופעם אחת עיכוב שבין מחצית השעה לשעה עולה כדי זוטי דברים, שהדעת נותנת שאדם סביר לא היה מלין על כך, במיוחד מקום שלא נגרם כל נזק. דיני החוזים מאפשרים לחייב או למוכר להקדים את מועד המסירה, ובלבד שהודיע על כך לנושה, כאשר המגבלה שעצם ההקדמה לא תסב נסב לנושה או לקונה. מכאן שאם החייב לא הודיע ולא תיאם את הקדמת האספקה והדבר גרם נזק או שבנסיבות העניין האספקה לא היתה שייכת במועד המוקדם הרי שהחייב לא קיים את החובה המוטלת עליו. הנתבעת לא הפרה כל חובה, לא גרמה לנזק, ופעולותיה בהקדמת המשלוח היה בבחינת זריזין מקדימים לחיוב. אם כחברה מבקשים אנו למגר תופעות של 'איחורים', ולקנוס ספקים מקום שהאיחורים גדולים, לא ניתן באותה נשימה 'להעניש' עוסקים שפועלים תוך הקדמת החיוב שנטלו על עצמם, וכאשר לצרכן באמת אין כל סיבה מספיק טובה למנוע את ההקדמה. התביעה נדחתה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ש"ח.