השימוש בדו"חות איכון השתרש בפסיקת בתי הדין לעבודה (החלטה, אזורי לעבודה חיפה, השופט טל גולן):

העובדות: התובעים תבעו את מעסיקתם לשעבר עבור זכויות שונות שמקורן בתקופת עבודתם. הנתבעת הגישה בקשה לאיכון הטלפון הנייד של 3 מהתובעים.

נפסק: תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תכלית התקנה להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השיפוטי, כמו גם לייעול הדיון על ידי ניהולו "בקלפים גלויים". כל מסמך שיש בו לסייע לקו החקירה או הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו, הוא רלוונטי. יש לבחון האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו – דוגמת הכבדה על הצד שכנגד, חיסיון, או פגיעה בפרטיות.

השימוש בדו"חות איכון השתרש היטב בפסיקת בתי הדין לעבודה [עניין פישר - ע"ע 40711-04-17]. דו"ח איכון הוא בעל רלבנטיות להוכחה לכאורה של שהות בחצרי המעסיק [עניין חנדל - בר"ע 29882-07-17; עניין Habtom - בר"ע 29798-11-17; עניין Mebberhatum - בר"ע 44473-06-15]. יש לקבל את בקשת האיכון. המידע המבוקש רלוונטי במידה רבה לצורך הכרעה בהליכים. קיימת מחלוקת מהותית ועיקרית בין הצדדים בשאלה האם התובעים עבדו בתקופת הקורונה. הצורך לבחור סעד מידתי מחייב לבדוק האם צו האיכון הוא הכלי שיפגע בזכות לפרטיות באופן הפחות ביותר מבין האמצעים האפשריים האחרים לגילוי האמת. התובעים לא הצביעו על אמצעי חלופי כלשהו שיש בו כדי לספק את המידע המבוקש על ידי הנתבעת, שמידת פגיעתו בפרטיותם פחותה. גלומה בכל בקשה לצו איכון פגיעה מסוימת בפרטיות, אולם הזכות היא יחסית. הנתבעת ביקשה לקבל לידיה את הצווים רק ביחס לתקופה מצומצמת ולגבי שעות העבודה המקובלות. הנתבעת צמצמה במידה רבה את הפגיעה האפשרית בפרטיות התובעים. הבקשה מידתית ומאוזנת.