הליכי החזרת תפוס אינם האכסניה לדון בהשגות על יישום צו החיפוש במכשירים דיגיטליים (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יחיאל כשר, 13.8.2024):
העובדות: בקשת רשות ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"ח 44114-05-24], שדחתה את ערר המבקש על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ה"ת 36972-04-24], בה ניתנו הוראות לשמירה על חיסיון עו"ד-לקוח בפעולות חדירה למחשב ולטלפון נייד של עו"ד (המבקש). המבקש הוא בעל נכס בת"א. דייר שלו לשעבר נחשד בעבירות שונות. בעת חקירת הדייר נחשד גם המבקש בביצוע עבירות הקשורות לפרשה. בשל כך, עתרה המשיבה לקבלת צו חיפוש ותפיסה בביתו ובמשרד המבקש. מכוח הצו נתפסו טלפונים ומחשבים. נציג לשכת עוה"ד נכח במהלך החיפוש, והמסמכים שנתפסו הוכנסו לשקית עליה נכתב כי החומרים חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח. טענתו המרכזית של המבקש היא כי לא ניתן לסמוך על התחייבות המשטרה כי לא תעיין בחומרים שיופקו מהחדירה למכשירים האלקטרוניים. המשיבה טענה, בין היתר, כי כלל לא קיימת זכות השגה על החלטות ביהמ"ש השלום בנסיבות העניין, בהתאם לעניין אוריך [דנ"פ 1062/21].
נפסק: דין הבקשה להידחות. טעם ראשון לכך הוא כי מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", שאינה מעוררת שאלות בעלות השפעות רוחב החורגות מעניינם של הצדדים, ובשל כך אינה עומדת בסטנדרט המתאים לבקשה. טעם שני לכך הוא כי אמנם בבקשה נתבקשה רשות ערעור על החלטה שניתנה בהליך להחזרת תפוס, אולם למעשה הבקשה היא במהותה השגה על החלטה בעניין יישום צו החיפוש שניתן נגד המבקש, שמכוחו נתפסו המכשירים האלקטרוניים. האפשרות להשיג בצורה עקיפה על צו חיפוש, באמצעות הליכי החזרת תפוס, נדונה ב-דנ"פ אוריך, שם נקבע כי האפשרות לעשות כן אינה קיימת בדין. הליכי החזרת תפוס נועדו לממש מטרות שזרות להליכי חיפוש, ועל כן אינם יכולים לשמש מסלול להעלאת השגות ביחס להחלטות שעוסקות ביישומו של צו חיפוש. דין הבקשה להידחות על הסף, מחמת כך שהליכי החזרת תפוס אינם האכסניה המתאימה להעלאת השגותיו של המבקש על החלטת ביהמ"ש קמא.
ביהמ"ש השלום הורה למשטרה לפרוק את החומר הדיגיטלי האגור במכשירים האלקטרוניים של המבקש, מבלי לעיין בהם, ולהעבירם לידי ביהמ"ש, שיקבע האם חל על מי מהמסמכים חיסיון עו"ד-לקוח. המבקש העלה בבקשתו את החשש, שעצם ביצוע פריקת החומר, על-ידי גורם מצוות החקירה, יהיה בו משום עיון למעשה במסמכים על ידי החוקרים, בניגוד להחלטת ביהמ"ש. הטענה כי בשל חשש זה יש להוציא את פריקת החומר לחלוטין מידי משטרת ישראל, היא טענה שאין לקבל. יחד עם זאת, ניתן (וראוי להשתדל) כי הפעולה הטכנית של פריקת החומר הדיגיטלי, לצורך העברתו לביהמ"ש, תעשה על ידי גורם ממשטרת ישראל או מטעמה שאינו נמנה על צוות החקירה בעניינו של המבקש.