שימוש בצילום לפי רישיון עשוי להגן מפני הפרת זכות יוצרים, לא מפני טענה לפגיעה בפרטיות (פסק-דין, שלום ב"ש, השופטת עירית קויפמן, 12.9.2024):
העובדות: התובעים, אם ושני ילדיה הקטינים, תבעו את הנתבעים בעילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות, בשל צילומם ללא ידיעה והסכמה, הפצת ומכירת התמונה, ופרסומה ברשת. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, שבעמוד הפייסבוק שלה פורסמה תמונת התובעת וילדיה, בצמוד לכתבה העוסקת בעובדת אתיופית שנטען לגביה "שידיה אינן נקיות", ונגד הנתבע 2, צלם במקצועו, שצילם את התובעים ללא ידיעתם והסכמתם, הפיץ את התמונה, ומכר אותה.
הנתבעת טענה כי רכשה רישיון להשתמש בתמונה ממאגר תמונות מקוון, במטרה לפרסמה לצד פוסט כתמונת אווירה, כשמטרת הפוסט היא סקירה חדשותית בעניין פסיקה חדשה. הנתבע טען כי צילם באירוע רב משתתפים בפארק, בין השאר את התובעים, כאשר פני הקטינים כלל לא ניתנים לזיהוי. הנתבע טען כי לאחר האירוע פרסם את התמונות במאגר Bigstockphoto, תחת תנאי שימוש המוגבלים לפרסומים חדשותיים בלבד, וכי הפיק מכך סכום זעום.
נפסק: התובעים טענו כי תמונתם, בצירוף כותרת הכתבה, המייחסת לתובעת כי "ידיה אינן נקיות" וכי הופלתה ולא התקבלה לעבודה בשל כך, היא פרסום לשון הרע. נראה כי הביזוי או ההשפלה הנטענים בעקבות הפרסום הם כי התובעת המופיעה בתמונה הופלתה בטענה שאינה נקייה. בפרסום נראים התובעים יושבים על מדשאה והקשר היחיד בינם לכתבה הוא המוצא האתיופי. התמונה פורסמה לצד כתבה העוסקת בפס"ד בו ניתן פיצוי לתובעת ממוצא אתיופי על הפלייתה. לא ניתן ללמוד מהפרסום כי ניתן תוקף לטענה שהעובדת ממוצא אתיופי אינה נקייה. ההיפך הוא הנכון. גם אם ניתן להסיק כי התובעת היא זו הנזכרת בכתבה, מהפרסום לא ניתן ללמוד כי התובעת עצמה אינה נקייה ולכל היותר ניתן ללמוד כי זכתה לפיצוי. אין בצילום כדי להשפיל את התובעת או לבזותה בעיני האדם הסביר. התביעה בעילת לשון הרע נדחתה.
התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את סעיפים 2(4), 2(6), 2(9) ו-2 (11) לחוק הגנת הפרטיות. אשר לסעיף 2(4) - בצילום נראים התובעים יושבים על מדשאה ולא מדובר בצילום שיש בו עצמו כדי להשפיל או לבזות את התובעים. לא די בכך שלתובעים נגרמה מבוכה מהפרסום ויש להוכיח שהפרסום עלול להשפיל ולבזות לפי מבחן אובייקטיבי. התובעים לא הוכיחו זאת. סעיפים 2(9) ו-2(11) אינם רלוונטיים. התמונה צולמה ברשות הרבים ואין בה כל שימוש בידיעה על ענייניהם הפרטיים או פרסום הנוגע לצנעת חייהם האישיים של התובעים. סעיף 2(6) לחוק עוסק בפגיעה שנעשתה באמצעות שימוש בתמונת התובעים לשם רווח. די בכך שמטרת הפרסום היא רווח, גם אם בפועל לא הופק רווח, כך שהתובעים אינם נדרשים להוכיח כי הנתבעים הפיקו רווח בפועל. רווח אינו רווח כספי בלבד אלא כולל גם הפקת תועלת וטובת הנאה, לרבות רווח תדמיתי.
הנתבע העמיד את הצילום למכירה באתר Bigstockphoto וקיבל על כך תמורה. מדובר בשימוש בתמונת התובעים לשם רווח. הנתבעת השתמשה בצילום בכתבה בדף הפייסבוק שלה, שהוא חלק מפורטל בתחום דיני העבודה. לצד המטרה הראויה של עדכון הציבור בנוגע לזכויותיו, יש תמורה עסקית לנתבעת מהתנועה בדף הפייסבוק ומחשיפה שמקבלים עו"ד שהם לקוחותיה. אין מדובר בשימוש חדשותי בתמונה שכן אין כל קשר בינה לבין תוכן הכתבה. יש בפרסום כדי להביא לנתבעת רווח, לרבות רווח תדמיתי.
לא עומדת לנתבעים ההגנה לפי סעיף 18(2)(א) לחוק. שימוש בתמונה לפי רישיון היא הגנה אפשרית מפני טענה להפרת זכויות יוצרים, ואין בכך להגן על הנתבעת מפני תביעה על פי חוק הגנת הפרטיות. הנתבעת השתמשה בתמונה אך ורק מאחר שמדובר בתובעים שנמנים עם בני העדה האתיופית וללא כל קשר לתוכן הכתבה. לכן, העובדה שהנתבעת פעלה בהתאם לרישיון, אינה מספקת. על מנת שפרסום ייחסה תחת הגנת תום הלב, עליו להיות קשור לכתבה החדשותית. כאשר נעשה שימוש בתצלום שאין בו כל קשר לתוכן הכתבה, לא ניתן לטעון שהנתבעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות. בפרט, כאשר מדובר בצילום משפחתי הכולל קטינים. אשר לנתבע - הצילום נעשה לשם רווח, כאשר לנתבע אין שליטה על השימוש שייעשה בו. לא ניתן לקבוע כי הנתבע לא ידע או כי לא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות.
בקביעת הפיצוי יש להתחשב בכך שהנתבעת הסירה את הפרסום בסמוך לפניית התובעים, כאשר הפרסום היה בדף הפייסבוק שעות בודדות והיקף התפוצה היה מוגבל. אין מקום לפסוק פיצוי עונשי מוגדל שכן לא הוכחה כוונה לפגוע בפרטיות התובעים, ולא היה בפרסום כדי להביא לביזוי והשפלה. העובדה שפני הקטינים אינם מופנים למצלמה אינה משנה שכן הקטינים צולמו עם אמם ודי בכך כדי לזהותם. הנתבעים ישלמו פיצוי של 10,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים וסה"כ 30,000 ש"ח, וכן הוצאות בסך 7,000 ש"ח. שני הנתבעים פעלו למטרת רווח ויישאו בפיצוי בחלקים שווים.