על התובע היה להשיב "הסר" בלבד, ולא "נא להסיר אותי מרשימת תפוצה" (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת לימור נסים-לב):

העובדות: תביעה כספית על הפסקת מנוי התובעת בחדר הכושר של הנתבעת, וכן בשל משלוח נטען של מסרונים פרסומיים בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

נפסק: על התובע חלה החובה להוכיח את תביעתו. במקרה זה המחלוקת עובדתית ולמעשה מדובר "בגרסה מול גרסה". התובעת לא הציגה ראיות מספקות להוכחת טענתה כי מסרה את החוזה חתום לנתבעת ולכן הנתבעת היתה רשאית, לפי תקנונה, להפסיק באופן חד צדדי את המנוי של התובעת. עת הפסיקה הנתבעת את המנוי, עליה להשיב לנתבעת את התמורה ששילמה, בקיזוז פרק הזמן שניצלה במסגרת המנוי וכן להשיב את שווי תקופת הזמן שהמנוי הוקפא. הנתבעת תשיב לתובעת סכום של 1,199 ש"ח. מההסכם הראשוני עולה כי התובעת הסכימה לקבל דברי פרסומת. משניתנה הסכמה, הרי שהודעות הפרסום שנשלחו לתובעת נשלחו על בסיס הסכמתה זו.

התובעת אכן השיבה למספר שצוין בהודעה על מנת שיסירו אותה מרשימת התפוצה, אולם לא עשתה כן בדרך שנתבקשה. היה עליה להשיב "הסר" בלבד, לפי ההנחיה המפורשת בהודעה, ולא להשיב "נא להסיר אותי מרשימת תפוצה" [עניין רז - רת"ק 51774-07-20]. מדובר במערכת ממוחשבת שקולטת רק את המילה "הסר" ולכן בקשת התובעת לא נקלטה. לפיכך, לא ניתן לקבל את הודעתה זו כחזרה מהסכמתה. אשר לחמש ההודעות שקיבלה התובעת לאחר הגשת התביעה, כאשר היה ברור לנתבעת כי היא לא מסכימה לקבל הודעות פרסום, הדין עם התובעת. היה על הנתבעת לפעול להסיר את התובעת מרשימת התפוצה. הודעת איחולי מזל טוב ליום ההולדת אינה דבר פרסומת וגם ההודעה על הפסקת מים במועדון. שלוש ההודעות הנותרות הן דבר פרסומת. הנתבעת תפצה את התובעת ב-50 ש"ח עבור כל הודעה.