אישור הליך ייצוגי נגד אתר סחר אלקטרוני על הפרת חוק הספאם (החלטה, שלום ת"א, השופטת מיה רויזמן-אלדור, 14.9.2024):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעיקרה בטענת המבקשים (עו"ד המתמחים בתביעות "ספאם") כי המשיבה (המפעילה אתר סחר אלקטרוני) מפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקשים טענו כי המשיבה שיגרה "דברי פרסומת" במסרונים ובדוא"ל, ללא הסכמה, לאחר משלוח הודעות סירוב מפורשות, ובניגוד לדרישות הצורניות שבחוק התקשורת. המשיבה טענה, בין היתר, כי אינה בעלת הדין הרלבנטית וכי המשתמשים שרכשו באתר אישרו את תקנון האתר הכולל הסכמה למשלוח דברי פרסומת.

נפסק: דין בקשת האישור להתקבל. עלה בידי המבקשים להוכיח שהתקיימו התנאים לאישור התובענה כייצוגית ברף ההוכחה הנדרש בשלב דיוני זה. ההודעות עונות להגדרת "דבר פרסומת" והמשיבה עונה להגדרת "מפרסם". המשיבה ויתרה על טענתה להיעדר יריבות מול המבקשים. גם לו היתה חברה אחרת אחראית לניהול האתר בו רכשו המבקשים, מאחר ששם המשיבה והמותג מופיע בכל אחד מדברי הפרסומת והם מקדמים גם את עסקי המשיבה ואת מטרותיה, עדיין ניתן היה לראות במשיבה כ"מפרסם". עלה בידי המבקשים להראות קיומה של אפשרות סבירה לכך שההודעות שוגרו אליהם מבלי לקבל את הסכמתם כנדרש, ומבלי שמלאו אחר הדרישות הצורניות של חוק זה. טענת המבקשים כי מעולם לא הסכימו למשלוח דברי פרסומת על ידי המשיבה – לא נסתרה.

טענת המשיבה לכך שאישור קריאת התקנון היה תנאי להשלמת הרכישה לא הוכחה ברמה העובדתית, והתקנון עצמו לא צורף, כך שלא עלה בידי המשיבה להוכיח כי אמנם צורף תקנון לאתר במועדים הרלוונטיים או כי ככל שצורף תקנון הוא כלל הוראה המתייחסת להסכמה על קבלת דברי פרסומת. ספק רב גם אם די היה בכך כדי ללמד על קבלת הסכמת המבקשים למשלוח דברי פרסומת במובן הנדרש לפי חוק התקשורת. ככל שכטענת המשיבה אישור קריאת התקנון היווה תנאי להשלמת הרכישה, ברי כי אישור התקנון נכפה על כל אלו המעוניינים לרכוש מוצרים ספציפיים ומבקשים להשלים את תהליך הרכישה, ולמעשה נשללת מהם היכולת להסכים באופן חופשי ומרצון לכל אחד ואחד מתנאי התקנון וסעיפיו. קיימת אפשרות סבירה לכך שהמשיבה לא העמידה בפני המבקשים את האפשרות למשלוח הודעת סירוב באופן שמתווה חוק התקשורת.