תביעת לשון הרע על פרסומים בקבוצת הוואטסאפ של בית משותף (פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, השופט יניב בוקר, 5.9.2024):

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד בעילת לשון הרע. לתובעת דירה בבניין מגורים משותף בו מתגוררות הנתבעות. בתביעה נטען נציגות ועד הבית הגישה למפקח על הבתים המשותפים תביעה נגד התובעת, בטענה שלקחה לחשבונה האישי כספים שגבתה בתקופה בה כיהנה כראש הנציגות, וכי המפקח דחה את התביעה. התובעת טענה כי הנתבעות פרסמו עליה פרסומים קשים ומבזים, לעיני כל קבוצת הוואטסאפ (WhatsApp) המשותפת של הבניין. הנתבעות טענו כי עומדת להן הגנת אמת בפרסום ובתביעה שכנגד טענו כי התובעת פרסמה נגדן פרסומים שקריים בקבוצת הוואטסאפ.

נפסק: התכתבות פרטית, שנשלחה מאדם אחד לאדם אחר, באמצעי מאובטח כגון וואטסאפ, לטלפון הפרטי של אותו אדם, אינה לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. מרבית האמירות שייחסו הנתבעות לתובעת נעשו בתכתובת פרטית בוואטסאפ בין התובעת לאחת הנתבעות, ולפיכך נעדרות כל עילה תחת החוק. אמירות נוספות המיוחסות לתובעת כלל אינן לשון הרע לצורך החוק, אלא ביקורת לגיטימית על התנהלות הנתבעות באותה עת. התביעה שכנגד נדחתה. הנתבעות (התובעות שכנגד) תשלמנה לתובעת כ"א הוצאות בסך 500 ש"ח.

התובעת הגישה את אמרות הנתבעות כלפיה בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין המשותף. מדובר בהתכתבות לה חשופים כלל דיירי הבניין ולכן יסוד הפרסום התקיים. את מרבית האמירות ניתן לסיווג כביקורת (גם אם בוטה) או כהגנת עניינן של הנתבעות עצמן שנטען כי לא שילמו במועד לוועד. הקורא הסביר לא יפרש כל אמירה על "שקר" או "חוצפה" או "התנהלות לקויה" כביטוי משפיל או מבזה, וגבולות השיח המותר רחבים בהרבה. ההגנה על הבעת דעה היא רחבה יותר מהגנות אחרות לפי החוק, מטעמים ברורים של הגנה על חופש הביטוי וויכוח ציבורי פתוח וחופשי. הגנה זו אינה ניתנת לביטויים שהם במובהק האשמה ישירה בעבירה פלילית. 

חלק מאמירות הנתבעת 1 מאשימות את התובעת באופן ישיר בביצוע עבירות פליליות, מבלי שהוכח כלל כי כך קרה, ולמעשה, ההיפך הוא הנכון שכן פסק דינו של המפקח על המקרקעין (שהוא בבחינת השתק פלוגתא) קבע כי התובעת אינה נדרשת להשיב סכום כלשהו לקופת הוועד. על פרסומים אלה הנתבעת 1 לפצות את התובעת. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחתה. התובעת תישא בהוצאותיה בסך 500 ש"ח. הנתבעת 1 תפצה את התובעת ב-3,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.