לכל דייר בבית משותף מוקנית הזכות להביע ביקורת על דרך הניהול של הנציגות (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת כאמלה ג'דעון):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת 1 היא נציגות בית משותף בחיפה ("מגדלי דוד"). תובעים 2-5 שימשו כחברי הוועד בנציגות. הנתבעים הם שני דיירים בבניין. במועד התביעה הנציגות ניהלה את שירותי הניקיון והתחזוקה של הבניין באמצעות חברה, אך לאור חוסר שביעות רצון, הוחלט על איתור חברת ניהול חדשה. נתבע 1 עמד בראש קבוצת דיירים שחיפשו עצמאית חברת ניהול לבניין. בעקבות דרישה של חבר ועד כי יחדל לפנות עצמאית לחברות ניהול, הנתבע 1 פרסם ברשימת התפוצה של הבניין הודעה בה מחה על ניסיון הוועד להדיר את רגלי קבוצת הדיירים מלאתר חברת ניהול חדשה.

התובעים טענו כי הצגת חברי הוועד כמי שאינם מתחלפים במשך שנים, כמי שמתנגדים לניסיון לאתר חברת ניהול, וכו', נועדה לפגוע בשמם הטוב. התביעה נגד הנתבע 2 (בין הדיירים שקראו את הפרסום הראשון) הוגשה בשל תגובה שכתב ברשימת התפוצה של הבניין. הנתבעים טענו כי הפרסומים אינם עולים כדי דיבה וכי מדובר בשיח לגיטימי בעניינים הקשורים לניהול בית משותף, ובמחאה לגיטימית ועניינית במסגרת חופש הביטוי.

נפסק: התביעה נדחתה. מדובר בחילוקי דעות בנוגע למינוי חברת ניהול לבית משותף המונה מאות דיירים. הנתבעים לא היו שבעי רצון מדרך ניהול הבית המשותף על ידי הנציגות, והעלו שלל טענות ביחס לדרך פעולתה ודרך קבלת ההחלטות על ידה. האמירות בפרסום הראשון שלפיהן הנציגות מורכבת מחברים שבמשך שנים לא טרחו לבצע בדיקות, והביעו התנגדות להכנסת חברת ניהול מקצועית, אין בהן משום לשון הרע. האמירה "די עם ההחלטות בחדרי חדרים!!!" אף היא אינה עולה כדי לשון הרע. מדובר בביקורת מותרת ולגיטימית שמטרתה לעודד שקיפות בקבלת החלטות, ואין נפקא מינה אם היא משקפת מצג עובדתי אמיתי או לא. לכל דייר בבית משותף מוקנית הזכות להביע ביקורת על דרך ניהול ענייני הבית המשותף על ידי הנציגות. מדובר בביקורת למטרה ראויה, שלא חרגה מתחום הסביר, ואשר נועדה להבטיח ניהול תקין של ענייני הבית המשותף.

הפרסום השני נולד כתגובה לפרסום הראשון. חרף הלשון הבוטה והלא ראויה שבה השתמש הנתבע, אין באמירות משום לשון הרע. עסקינן באמירות הנתפסות על ידי האדם הסביר כהבעת ביקורת על דרך ניהול ענייני הבית המשותף על ידי חברי הנציגות, ולא כאמירות שנועדו לבזות את התובעים או להשפילם בשל מעשים או התנהגות אישית שלהם. אף אם המדובר באמירות לא ראויות שחרגו מהטעם הטוב, הן עדיין בגדר ביקורת מותרת שמטרתה לעודד שינוי ופתיחות בקבלת החלטות על ידי הנציגות. לחילופין, הפרסומים חוסים תחת הגנת תום הלב. התובעים יישאו בהוצאות תובע 1 בסך 7,000 ש"ח ובהוצאות תובע 2 בסך 2,000 ש"ח.