רשת מקס סטוק שלחה דברי פרסומת כדין - לפי החריג בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט גיא שני, 23.8.2024):
העובדות: בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בשל שיגור דברי פרסומת תוך הפרה נטענת של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבה 1 עוסקת במסחר קמעונאי ומפעילה את רשת חנויות "מקס סטוק". יתר המשיבים הם חברות המפעילות סניפים של הרשת ובעלי מניות. המבקשים הם לקוחות שרכשו בסניפי הרשת. המבקשים טענו כי רכשו מוצרים בסניפי הרשת וכי בקופה נדרשו למסור את מספר הטלפון לצורך משלוח חשבונית דיגיטלית, מבלי שנאמר להם כי הפרטים ישמשו לצורך דיוור פרסומי, אך למרות זאת שימשו הפרטים למשלוח דברי פרסומת. המשיבים טענו כי הם מקפידים לקיים את הוראות החוק התקשורת וכי שיגרו את ההודעות השיווקיות למבקשים לפי החריג בסעיף 30 א(ג) לחוק, שכן המשיבה 1 שלחה למבקשים, לפני שיגור הפרסומות, הודעה בדבר הכוונה להשתמש בפרטים לצורך דיוור שיווקי.
נפסק: המחלוקת בין הצדדים לגבי קיומה של עילת תביעה לכאורית מתמקדת בנושא של תחולת החריג בסעיף 30 א(ג) לחוק [עניין לפיד - ע"א 534/17], שעניינו במערכת היחסים שבין עוסק לבין נמענים הנמנים על רשימת לקוחותיו. החריג, שממיר את מודל ה-Opt-in במודל Opt-out, חל בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: ראשית, הלקוח מסר את פרטיו למפרסם במהלך ההתקשרות או המשא ומתן להתקשרות; שנית, הודע ללקוח שהפרטים שמסר ישמשו לצורך שיגור דבר פרסומת; שלישית, ללקוח ניתנה הזדמנות, שלא נוצלה, להודיע על סירוב להיכלל ברשימת התפוצה; ורביעית, דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה לזה שלגביו נמסרו פרטי הלקוח. התנאים המקימים את החריג מתקיימים במקרה זה.
אין בסיס לטענה שהמוכרות הטעו את המבקשים, לא כל שכן שיקרו להם. מספרי הטלפון הנייד שנמסרו במעמד הרכישה אכן שימשו לשיגור חשבוניות דיגיטליות למבקשים. המשיבה לא השתמשה באותה עת בפרטי ההתקשרות לשם משלוח דברי פרסומת. בהמשך, כאשר חפצה לשגר ללקוחותיה דברי פרסומת, היא הקדימה ושיגרה הודעה בעניין זה, הכוללת אפשרות לבצע Opt-out, לפי ייעוץ משפטי ולצורך קיום מצוות החוק. התנהלות זו אינה עומדת בסתירה לחוק, שכן בעניין לפיד נקבע כי את ההודעה ניתן לשגר גם במועד מאוחר למסירת הפרטים, בלבד שתימסר קודם למשלוח דבר הפרסום. ההודעה ששלחו המשיבים מקיימת את התנאים 2-3 לסעיף 30א(ג). גם תנאי הדמיון מתקיים. המבקשים לא ניצלו את האפשרות להסיר את עצמם מרשימת התפוצה באמצעות לחיצה על הקישור שהופיע בהודעה. המבקשים טענו כי הסיבה לכך היא חשש מפני נוזקות, אך אין לקבל זאת, הן במישור המהימנות הן במישור הסבירות. הבקשה נדחתה. המבקשים יישאו בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.