דחיית בקשת רשות ערעור על אישור ייצוגית ספאם (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת מיכל עמית-אניסמן, 1.8.2024):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטות ביהמ"ש השלום בת"א [ת"צ 21265-09-22], שאישר למשיבים לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשים בשל משלוח דברי פרסומת בניגוד לדין. בבקשת האישור טענו המשיבים כי המבקשים, חברות העוסקות בתיווך מקרקעין ובעליהן, שיגרו דברי פרסומת לנמענים רבים, ללא הסכמה או אפשרות הסרה, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש השלום קבע כי למשיבים עילת תביעה לכאורה, כשמדובר במשיבים שונים שקיבלו לפחות מסרון מהמבקשים, כשלא הוצגה ראיה כי נרשמו או הסכימו לקבל דיוור מלכתחילה. מכאן בקשת רשות הערעור, במסגרתה אף טענו המבקשים כי ביהמ"ש קמא החליט לקבל את בקשת האישור עוד בטרם נימק אותה.

נפסק: יש ממש בטענת המבקשים בכל הנוגע להחלטת ביהמ"ש קמא לקבל את בקשת האישור בטרם נימק בפועל החלטתו, תוך שהלכה למעשה "הציע" למבקשים את האפשרות "לוותר" על החלטה מנומקת בעניינם. אולם, על אף הקושי העולה מהתנהלות הדיונית האמורה, אין מדובר בפגם המצדיק מתן רשות ערעור, שכן משעמדו המבקשים על קבלת החלטה מנומקת בבקשת האישור, וזו אכן ניתנה, לא ניתן לומר כי ההחלטה בבקשת האישור, שהיא העומדת במרכז בקשת רשות הערעור, נעדרת על פניה כל נימוק. ההחלטה המלאה בבקשת האישור ריפאה כל פגם דיוני שנפל בהחלטות קודמות.

לא נפל פגם בהנמקת ביהמ"ש קמא בהחלטתו בבקשת האישור, המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בה. אין מדובר באותם מקרים בהם מוצדק לתת לתת רשות ערעור. המבקשים לא טענו לעניין המשמעות הכלכלית של ניהול התובענה כייצוגית; שלב הדיון בתובענה לגופה אינו מחייב הכרעה בשאלות עובדתיות או משפטיות מורכבות, שמתן רשות ערעור ביחס להחלטת האישור יביא לייתורן, אלא שדווקא עיקר השאלות המתעוררות בבקשה חופפות לאלו שעתידות להיות נדונות בבירור התובענה; והעיקר, דומה כי במכלול הראיות שהונח לפני ביהמ"ש קמא היה די כדי להביא למסקנה בדבר קבלת בקשת האישור. נדבך מרכזי בהחלטת האישור לעניין המשיבים 1-2 הוא העובדה כי המבקשים עצמם מודים בעצמם בהפרת הוראות החוק. בעניין המשיבה 3, לא הוכח כי המשיבה הסכימה לקבלת דברי פרסומת. הבקשה נדחתה. המבקשים יישאו בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.