גם אם היתה ניתנת הסכמת הנתבע למשלוח, ההודעות לא כללו את המילה "פרסומת" (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת צפורה אוחנה קפש):

העובדות: התובע טען כי הנתבע שלח לו 9 הודעות פרסומיות, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי רכש מוצר באתר הנתבע, אך כי לא הסכים לקבל תכנים פרסומיים, וכן כי ההודעות לא כללו את המילה "פרסומת". הנתבע טען כי התובע נרשם למועדון הלקוחות בעת שרכש מוצר בשנת 2021 וכי בעקבות כך נשלחו אליו הודעות הפרסומת.

נפסק: הנתבע לא הוכיח כי התקיים אחד משני סעיפי החוק המקנה לו אפשרות לשגר דבר פרסומת לתובע. התובע הבהיר כי לא ביקש להיכלל ברשימת התפוצה של הנתבע ודי בכך כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבע, שלא הצליח להראות כי קיימת הסכמה מפורשת של התובע. הנתבע הציג אמנם טופס רכישה של התובע באתר, ממנו התקבלו פרטי התובע, אולם לא נרשמה בטופס הסכמה לקבלת דברי פרסומת. גם החריג לפי סעיף 30א(ג) לחוק אינו מתקיים. לא הוצגה ראיה לכך שהובהר לתובע כי פרטיו ישמשו למשלוח דבר פרסומת וכי ניתנה לו הזדמנות לסרב לכך והוא לא עשה כן. זאת אף כי אין מחלוקת כי התובע רכש מוצר ומסר את פרטיו במועד הרכישה וכי דבר הפרסומת מקדם מוצר הדומה למוצר אותו רכש התובע מלכתחילה.

גם אילו היתה מוכחת הסכמת התובע לקבל דברי פרסומת, הרי שעצם משלוח דבר הפרסומת ללא ציון המילה "פרסומת" מצדיקה מתן פיצוי. בהודעות שנשלחו לתובע ניתנה אפשרות קלה ופשוטה להסרה, אלא שהתובע לא השתמש בה, לטענתו מאחר שהוא לא לוחץ על קישורים ממקור שאינו בטוח. שיקול זה, לפיו מתאפשרת הסרה באופן קל ופשוט, הוא שיקול ממשי להפחתת הפיצוי. הנתבע הוסיף קישור "הסר" בהודעות, התקשר עם חברה חיצונית כדי לעמוד בתנאי החוק ולטפל בהסרות, הסיר את התובע מיד כשביקש ממנו לעשות כן והבהיר כי מדובר במקרה חריג. גם כמות ההודעות שנשלחו לתובע אינה גדולה, באופן יחסי, והיא הופסקה מיד עם פניית התובע. הנתבע יפצה את התובע ב-2,100 ש"ח עבור 9 ההודעות.