התובע הוצג כאדם אלים, אך אין בפרסום תצלומו משם פגיעה בפרטיות (פסק-דין, שלום בית-שמש, הרשמת ריבי לב אוחיון, 15.5.2024):

העובדות: תביעה כספית בעילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות. התובעים, בני זוג ובתם, תושבי היישוב נווה צוף–חלמיש, טענו כי הנתבעת (חברה לתועלת הציבור העוסקת במעקב, מחקר ופרסום מידע על התנחלויות), הפיצה את תמונתם ברשת, בצירוף פרסום פוגעני. הצדדים הסכימו כי הנתבעת היא שפרסמה את הפרסומים נשוא התביעה, בדף הפייסבוק ובדף הטוויטר שלה, וכי הפרסומים הם בעלי אופי של לשון הרע. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים.

נפסק: התובעים טענו כי פרטיותם נפגעה בעצם פרסום תמונתם, בצמוד לפרסום נשוא התביעה. פרסום תצלום של אדם הוא במקרים מסוימים פגיעה בפרטיותו ולכן סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות צועד בהלימה עם חוק איסור לשון הרע. התובעים מצולמים בשטח ציבורי, כאשר הם מודעים לצילום, ראו כי הם מצולמים בשעת מעשה ולא מנעו את הצילום. לא ניתן לטעון כי הצילום נעשה שלא בידיעת התובעים או לא בהסכמתם. אין ספק כי התובעים לא התכוונו לתת הסכמתם לצילום, לכן יש לבחון האם מדובר בפגיעה בפרטיותם. עיון בתמונה כשלעצמה לא מעלה תכנים פוגעניים או מבזים. אופי התמונות כשלעצמו אינו פוגעני, ברם עצם פרסומן יחד עם הפרסום במלל הוא שעשוי להיות פוגעני. השיוך שבין התיאור של התובע כפי שתואר בפרסום, לתמונתו, הוא שפוגע בפרטיות.

יש להפריד את הדיון בעניינו של התובע ובעניין של התובעות, לגביהן לא נכתב דבר בפוסט שפורסם, אלא הועלתה תמונתן בלבד. סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי לא תהא זכות תביעה בגין פגיעה שאין בה ממש. התמונה בה מופיעות התובעות לבדן, ללא הפרסום, אם היא פוגעת בפרטיותן, היא מזערית לאור זאת כי התמונה צולמה ברשות הרבים, בידיעת התובעת ובהסכמת התובעים לצילום התובעת 3. פני התובעות טושטשו לחלוטין, בקושי רבי ניתן להבחין כי בסמוך לתובע דמויות נוספות, התמונה אינה כוללת אלמנטים מבזים שלהן, ומלכתחילה התובעות מופיעות בתמונה בדרך אגבית. בפרסום תמונת התובעות אין הפרה של חוק הגנת הפרטיות ואין ממש בפגיעה שנגרמה להן, אף יכול ויתכן כי חשו אי נוחות מעצם הפרסום. תביעתן של התובעות נדחתה.

לתובע היתר להקים חווה לרעיית בקר. הנתבעת צירפה אישורים לפיהם הוצאו צווי הריסה על מבנים בלתי חוקיים שהקים התובע, והוא אישר כי נדרש לפנות/להרוס מבנים שהוקמו באופן בלתי חוקי. משהוכח כי חלק מהמבנים פורקו, נהרסו, או הוזזו, יש לקבל את טענת "אמת בפרסום" בעניין אי חוקיות המבנים שבחזקת התובע, וכך גם בעניין כניסת הצאן והבקר של התובע לשטחים של פלסטינים באזור. לעומת זאת, נדחתה טענת אמת דיברתי לגבי הנושא של פריצת כבישים פיראטיים ובעניין הצגת התובע כאדם אלים. דמותו של התובע הוצגה בפרסום באופן שניתן להסיק ממנו כי הוא אדם אלים ואף אלים עד מאוד. בעניין הפרסום השלילי שיוחס לתובע, בפער שבין הפרסום עצמו לבין התנהגות התובע בפועל, דינה של התביעה להתקבל. 

במקרה של התובע, בו פורסם הפרסום נשוא לשון הרע וצורפה לו תמונתו, משתלבים שני היסודות של הפגיעה, האחד לפי חוק הגנת הפרטיות והשני העוולה בחוק איסור לשון הרע. ברגע שבפי הנתבעת הגנה מפני לשון הרע, קמה לה הגנה גם בעניין חוק הגנת הפרטיות. אילו היו נדחות לחלוטין טענות הגנת הנתבעת והיה נקבע כי דבק רבב בשמו של התובע, על לא עוול בכפו, וכי אין לו קשר אל המקרים בגינם נכתב הפרסום, המסקנה המתבקשת היתה כי פרסום תמונתו הוא פגיעה בפרטיותו. אלא שפרסום התמונה יחד עם המלל, שבחלקו הוסק כי התובע נקט אלימות מסוימת כלפי תושבי הרש"פ או מבקרי המקום, וכן נתקבלו טענות הנתבעת בעניין אי חוקיות המבנים שהקים התובע, ובעניין כניסת צאן ובקר לשטחים שאינם שלו, או בעניין חסימת דרך ציבורית, מוביל לכך שאין לנתק בין פרסום המלל לתמונה, בטענה שהיא פוגעת בפרטיות התובע. גם התובע הסכים לצילום בעצם העובדה כי הציב עצמו כדי לחסום דרך ציבורית, וידע כי הוא מצולם, כך שאף אם מדובר בהסכמה מכללא, עדיין ניתן לקבלה. טענת התובע לפגיעה בפרטיות נדחתה. תביעת לשון הרע התקבלה באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובע 30,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.