שאלת הסמכות המקומית בתביעה על הפרת זכויות יוצרים ברשת (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטת תמר בר-אשר, 15.7.2024):
העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"א 18506-04-24], שקיבל את בקשת המשיב והורה על העברת תביעת המבקשים נגד המשיב לביהמ"ש השלום במחוז חיפה. הצדדים חלוקים על פרשנות תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לעניין קביעת מקום השיפוט בתביעה. המבקשים הם סוכנות צילום ומנהלה. בתביעתם טענו כי המשיב, בעל עסק, הפר זכויות יוצרים כשפרסם בדף הפייסבוק של העסק תמונה שצילם המבקש, תוך שינוי התמונה וללא מתן קרדיט. ביהמ"ש השלום קבע כי המבקשת היא "עוסק" ותובעת פיצוי על פרסום שלטענתה מפר את זכויות היוצרים שלה, ולכן אינה רשאית להגיש את התביעה במחוז השיפוט בו היא מנהלת את עסקה (י-ם), אלא רק במקום מגורי המשיב או מקום עסקו (חיפה). המבקשים טענו כי ביהמ"ש קמא טעה בפרשנות תקנה 7(ב).
נפסק: יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ולקבלו. נושא הסמכות המקומית הוסדר בתקנה 7. תקנה 7(א) קובעת את הכלל לפיו בדר"כ מקום השיפוט נקבע לפי "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים". תקנה 7(ב) נועדה להסדיר את מקום השיפוט בתביעות בשל פרסום או סחר ברשת, שלגביהם עלה בעבר קושי להגדיר את מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. תקנה 7(ב) עוסקת בשתי סוגי תביעות. האחת היא תביעה בשל פרסום ברשת ובכלל זה פרסום שנטען כי הוא מפר זכויות יוצרים, פרסום לשון הרע או כל עוולה אחרת הנובעת מפרסום. השנייה היא תביעה בשל סחר ברשת. לגביהן הובהר בפסיקה כי הכוונה לפעילות בעלת מאפיינים מסחריים של חליפין וכי לא כל פעילות שבה הרשת והפרסום באמצעותה שימשו רק כלי עזר או אמצעי לעשיית העסקה, ייחשב לסחר ברשת.
לגבי זהות התובע, התקנה מבחינה בין תובע פרטי לבין תובע שהוא "עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן". תובע פרטי זכאי לבחור את מקום השיפוט בין מקום מושבו של הנתבע (מגוריו או עסקו) לבין מקום מושבו שלו (התובע - מגוריו או עסקו). לעומת זאת, אם התובע הוא "עוסק", כי אז לפי התקנה יש להגיש את התביעה אך ורק במקום מושבו של הנתבע. לגבי "עוסק", אף אין הבחנה בין מצב שבו התביעה היא בשל פרסום לבין תביעה בשל סחר. גם אם עוסק מבקש לתבוע בשל פרסום, הוא אינו רשאי להגיש את התביעה במקום שבו מנוהל העסק שלו, אלא עליו להגישה רק במקום מושבו של הנתבע.
במקרה זה מדובר בתביעה בשל פרסום, בה נטען כי יש בו משום הפרת זכויות היוצרים של המבקשים. לא ניתן לחלוק על כך שאין מדובר בתביעה "בשל סחר ברשת האינטרנט", שהרי לא הייתה כל עסקה או התקשרות בין המבקשים למשיב. לפיכך, בין אם המבקשת עונה להגדרת "עוסק" ובין אם לאו, אין לכך רלוונטיות לתביעה. אפילו המבקשת היא בגדר חברה בע"מ ואף לא מן הנמנע כי במסגרת עיסוקיה היא עשויה לענות להגדרת "עוסק", אין לכך רלוונטיות לתביעה. מדובר בתביעה שהגישו תובעים פרטיים נגד נתבע פרטי, בשל פרסום שפרסם הנתבע ושלפי הנטען מפר זכויות יוצרים. בהתאם לתקנה 7(ב), המבקשים זכאים לבחור את מקום השיפוט בו תידון תביעתם נגד המשיב, כך שתידון במקום מושבם (מגוריהם או עסקם) או במקום מושבו של המשיב. מעת שהמבקשים הגישו את תביעתם במקום מושבם, לא היה מקום לקבוע כי מחוז י-ם נעדר סמכות מקומית לדון בה. הערעור התקבל. המשיב יישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח.