תביעת לשון הרע על פרסומים בקבוצת הוואטסאפ של היישוב (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת עדי בר-טל, 30.4.2024):

העובדות: תביעת לשון הרע בשל פרסומים של הנתבעת ב-WhatsApp, בקבוצה בה חברים תושבי הישוב בו מתגוררים הצדדים. התביעה הוגשה עוד בשל הקמת קבוצת וואטסאפ ייעודית הנושאת את שם התובע וכן נטען שהנתבעת פרסמה תגובה לפוסט של התובע בטוויטר, בה האשימה את משפחת התובע בהתעללות בבעלי חיים, ועוד. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעת הפחדה והשתקה, שנועדה להניע את הנתבעת מלפעול נגד ההטרדות של התובע. הנתבעת טענה עוד כי דבריה אינם לשון הרע וכי עומדות לה ההגנות בחוק.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל. הנתבעת כתבה על התובע מספר ביטויים מהם עולה כי התובע מטריד אנשים ונשים, כאשר יש למגר את התופעה. בנוסף, הנתבעת פתחה קבוצת וואטסאפ ששמה היה "הטרדות אלי ברודי". הנתבעת הודתה שכתבה דברים אלו ואינה מתכחשת להם. לא יכולה להיות מחלוקת כי הפרסומים הם לשון הרע. מדובר בביטויים שנועדו להשפיל ולבזות את התובע, תוך שיוך עבירות מין. בנוסף, פנתה הנתבעת לאנשים מהישוב שאלו יפנו למעסיקו של התובע ויפעלו לפיטוריו. שונה הדבר באשר לאמירות הנתבעת בתשובה לפוסט שכתב התובע. הנתבעת ייחסה לבני משפחתו של התובע הזנחת חתולים ועוד. אין באמירות אלו משום לשון הרע. הייחוס של הריח הוא לחתולים. מדובר בפרסומים בכתב שהגיעו למספר רב של אנשים ולפיכך מתקיים יסוד הפרסום. הנתבעת הודתה שהתובע מעולם לא הטריד אותה ושמעולם לא הייתה ביניהם שום אינטראקציה. כל האשמות הנתבעת נגד התובע מתבססות לכל היותר על עדות שמיעה מצד ג'. הנתבעת לא הוכיחה כי עומדת לה הגנת אמת דיברתי ולא הוכיחה כי התובע "מטרידן". פרסומי הנתבעת לא נעשו בתום לב. הנתבעת תשלם לתובע 50,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 5,105 ש"ח ושכר טרחה בסך 6,000 ש"ח.