ספק רב אם זהו מהמקרים שראה המחוקק לנגד עיניו כדי להילחם בתופעת דואר הזבל (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשם צוריאל לרנר):

העובדות: תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע פרסם את רכבו למכירה באתר יד2 ובסמוך לכך קיבל את המסרון הבא: "היי רון, זאת שרון מאוטומקס. לגבי הרכב שפרסמת למכירה - מעניין אותך לעשות טרייד אין על רכב חדש?...". התובע לא השיב ולאחר מספר ימים קיבל מסרון נוסף: "היי, לא ענית לי...". התובע ענה "לא תודה" ומאז לא התקבלו מסרונים נוספים. התובע המתין כ-3 שנים לפני שהגיש את תביעתו. הנתבעת הכחישה כי ההודעות הן "דבר פרסומת" או את המשלוח שלהן וכן טענה כי המספר ממנו נשלחו ההודעות אינו שלה או של איזה מחברות הבת שלה.

נפסק: הנתבעת טענה כי אינה יודעת מיהו "שרון מאוטומקס" ששלח לכאורה את המסרונים והעלתה את האפשרות שמדובר באיש מכירות העובד בשיתוף פעולה עמה, העשוי להשתמש בשמה באופן זה. בנסיבות המקרה, די בעדות הנציג שהתייצב, העוסק לדבריו במתן שירותי שיווק לנתבעת, כי אכן לא נמצא קשר ידוע בין הנתבעת לבין המסרונים. ממילא יש משמעות להיותו של תאגיד אישיות משפטית נפרדת מתאגיד אחר, גם אם האחד הוא בבעלות האחר. התובע, עו"ד במקצועו, יודע זאת, והיה אמור לפעול ביתר נחישות לאיתור בת-דברו האמיתית. דין התביעה להידחות כבר מטעם זה. המסרון הראשון הוא "דבר פרסומת", שכן מטרתו לעודד עסקת טרייד-אין. המסרון השני כשלעצמו אינו מציע דבר, אך הוא תזכורת לאמור בראשון. אין צורך להכריע בשאלה זו. התובע המתין 3 שנים בין קבלת המסרונים להגשת התביעה. לא נשלחו מסרונים נוספים כלשהם בפרק זמן זה. ספק רב אם זהו מהמקרים שראה אל מול עיניו המחוקק כדי להילחם בתופעת דואר הזבל המטריד כל אזרח ותושב בישראל. מוטב היה לתביעה זו שלא היתה מוגשת. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 450 ש"ח.