נדחתה תביעת לשון הרע נגד "המקום הכי חם בגיהנום" ותביעת זכויות יוצרים נתקבלה בחלקה (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת נאוה ברוורמן, 2.7.2024):
העובדות: התובע הוא משורר ועורך כתב העת "ביטאון שירה", בו הוא מפרסם שירים של משוררים ומשוררות. הנתבעת 1 היא חברה המפעילה את האתר "המקום הכי חם בגיהנום". הנתבעת 2 היא כתבת האתר והנתבע 3 שימש כעורך האתר. התובע הגיש שתי תביעות נגד הנתבעים, האחת בעילה של לשון הרע והשנייה בעילה של הפרת זכויות יוצרים.
בתביעת לשון הרע טען התובע כי הנתבעים פרסמו כתבה מכפישה ומבזה עליו, המציגה אותו כעבריין מין וכמטרידן. הנתבעים טענו כי מדובר בכתבה אחראית, בשל מספר תלונות נגד התובע, וכי עומדת להם הגנת אמת בפרסום, תום הלב, והעיתונות האחראית. בתביעת זכויות היוצרים טען התובע כי הנתבעים הפרו את זכויותיו, כשהעלו לאתר תמונות וציורים שצילם ויצר, במסגרת הכתבה. הנתבעים טענו מאידך כי מדובר בשימוש הוגן וכי רצונו של התובע להשתיק אותם.
נפסק: תביעת לשון הרע נדחתה ותביעת זכויות היוצרים התקבלה בחלקה. אין חולק שהאמירות והרמיזות בכתבה הן לשון הרע. השאלה היא האם האמירות חוסות תחת הגנות הדין. הנתבעים פעלו כתקשורת אחראית, כפי שמצופה מהם. תוכן הכתבה רלוונטי להגברת המודעות בקרב הציבור, ובקרב הנשים בפרט, בכל הנוגע לקשרים אישיים הנושקים עם קשרים מקצועיים. יש בפרסום הכתבה עניין ציבורי משמעותי. התנהלות הנתבעים היתה אחראית וזהירה. בנוסף, הכתבה שיקפה את אשר התרחש בין התובע לבין המשוררות, ודברי התובע הוצגו כדבעי, והציבור יחליט ויסיק מסקנותיו מהכתבה. לפיכך נדחתה תביעת לשון הרע.
זכות יוצרים היא זכות בלתי מוחשית, והרציונל המנחה הוא מניעת העתקה של יצירה. לפי חוק זכות יוצרים, "תצלום" יכול ויהא "יצירה אמנותית". זכות היוצרים היא, בין היתר, הזכות הבלעדית להעתיק את היצירה ולהעמידה לרשות הציבור. הנתבעים טענו שהתובע הגיש את תביעתו מטעמים קנטרניים, שכן לא מדובר ביצירות שהתובע מוכר, אלא כריכות של ספרים שממשיכים להימכר. יש לראות גם בכריכה של ספר כיצירה. התובע הוכיח כי הוא בעל זכויות היוצרים בתצלום, גם אם נטען שכל שעשה התובע הוא "קולאז'". יש הבדל בין היצירה "המקורית" לבין היצירות שהובאו בכתבה וניתן לומר שישנה הפרה. דיני זכויות היוצרים מגנים על המשאבים, ועל המאמץ שהושקע בהפקת היצירה. הם מכירים בזכותו של היוצר ליהנות מפרי עמלו.
אין מדובר בשימוש בחלק שאינו מהותי ביצירה, או לחילופין בשימוש הוגן. נעשה שימוש ביצירותיו של התובע, תוך כדי שינויים. לא ניתן להתעלם מכך שנערכו שינויים ביצירות ונוסף כיתוב. הנתבעים יפצו את התובע ב-20,000 ש"ח. הנתבעים יסירו את הפרסומים המפרים. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 50,000 ש"ח, כך שבמצטבר ישלם התובע לנתבעים הוצאות בסך 30,000 ש"ח.