אישור תביעה כייצוגית נגד מועדון לילה ששלח הודעות פרסומת על ליין מסיבות (החלטה, מחוזי ת"א, השופט יעקב שקד, 8.7.2024):
העובדות: בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל משלוח הודעות פרסומת ללא הסכמה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבה 1 היא חברה המפעילה את המועדון "לייט". המשיבים הנוספים הם בעלי מניות ודירקטורים במשיבה 1. המשיבים טענו, בין היתר, כי הבקשה אינה מבוססת מבחינה עובדתית, כי המשיבים לא שלחו הודעות למבקש וכי הבקשה אינה מבססת עילת תביעה נגדם.
נפסק: תכלית סעיף 30א לחוק התקשורת היא להיאבק בתופעת משלוח "ספאם". לאור נוסח ההודעות והגדרת "מפרסם" בחוק, יש לקבל את הטענה כי המשיבה 1 היא בגדר "מפרסם", כיוון ששם המועדון מופיע בהודעות ויש בכך כדי לפרסם את עסקה או לקדם את מטרותיה. נוסח ההודעות מלמד כי הן "דבר פרסומת", באשר לפי לשונן, מטרתן לעודד השתתפות בליין המסיבות שבמועדון, תוך הוצאת כספים. בהודעות נכלל שם המועדון, עסק בבעלות המשיבה 1 ולא בבעלות משיבים 2-14. טענת המבקש כי ההודעות עשויות לפרסם או לקדם את עסקי המשיבים 2-14 אינה מקובלת. המשיבה 1 כחברה בע"מ היא זו שהתקשרה בהסכם עם מפיקים. בבקשת האישור לא נטען אחרת ולא נטענה עילת חיוב אישי מכוח הרמת מסך. העובדה כי חלק מהמשיבים הם בעלי מניות במשיבה 2, וחלקם דירקטורים במשיבות 1 או 2, אין פירושה כי המועדון שייך להם באופן אישי. אם תאמר אחרת, התוצאה תהא הרמת מסך "אוטומטית" והתעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
לא עלה בידי המשיבים להוכיח כי המשיבה 1 לא שיגרה את ההודעות למבקש. המפיקים הם שותפי המשיבה 1 וככאלה, השותפים נושאים שניהם באחריות האחד למעשי חברו. המשיבה 1 לא טרחה לפקח על ביצוע האיסור הקבוע בהסכם לעבור על הוראות חוק התקשורת במהלך ביצוע ליין המסיבות. עולה הרושם כי הסתפקה בהכללת איסורים אלה בהסכם, בעיקר כדי לנסות ולהגן על עצמה מפני הליכים משפטיים בהקשר לכך. ההודעות נשאו את שם המועדון בלבד, ללא סימני זיהוי נוספים של שולחים אחרים. כלומר, לא זו בלבד שהמשיבה 1 לא טרחה לפקח על ביצוע הוראות ההסכם, היא אף לא טרחה לבדוק את ההודעות עצמן. יש לקבוע כי המשיבה 1 שלחה למבקש את הודעות הפרסומת.
המבקש כשל מלהוכיח קיומה של קבוצה שקיבלה הודעות פרסומת בתקופה החורגת מהתקופה בת מספר חודשים בה פעל ליין המסיבות שהפעילו המפיקים. המבקש הוכיח באופן סביר רק את קיומה של קבוצה שאליה ייתכן ונשלחו הודעות פרסומת בתקופת ליין המסיבות, ותו לא. ראוי להכיר בקבוצה מצומצמת יותר מזו שצוינה בבקשת האישור. הבקשה התקבלה נגד המשיבה 1 ונדחתה נגד המשיבים 2-14. המשיבה 1 תשלם הוצאות למבקש בסך 35,000 ש"ח. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 2-14 בסך 30,000 ש"ח.