לשון הרע כלפי שוטר לאחר מתן דו"ח על מסכה בתקופת הקורונה (פסק-דין, שלום י-ם, השופט אלעד לנג, 10.6.2024):

העובדות: תביעת לשון הרע בעקבות דברים שפרסם הנתבע בפייסבוק ואמירות נוספות. הנתבע כתב את הפרסום לאחר שהתובע, שוטר במשטרת ישראל, נתן לו דו"ח בשל אי-עטיית מסכה במקום ציבורי (קניון), בתקופת התפרצות נגיף הקורונה. הנתבע הוא אדם בעל מוגבלות שכלית. 

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. אמירות הנתבע באירוע בקניון מקיימות את דרישת הפרסום. כך הדבר גם באשר לטקסט המילולי בפייסבוק ובתגובות הנתבע בפייסבוק. שניהם הגיעו בפועל לעוקבי הנתבע ויכולים היו להגיע לאדם זולת התובע. שונה הדבר באשר לאמירות בע"פ  שיוחסו לנתבע באירוע בתחנת המשטרה. בחינת אמירות הנתבע באירוע בקניון, בפרסום בפייסבוק, ובתגובות הנתבע בפייסבוק, מובילה למסקנה כי חלק ניכר מהן עולות כדי לשון הרע. באמירות הנתבע התייחס לתפקיד השוטר שמילא התובע בזלזול ובבוז, כ"בריון" ו"מאפיונר", שתפקידו להציק לאזרחים ללא הצדקה. חומרה מיוחדת יש לייחס לאמירות לפיהן התובע "פאשיסט מקצועי" ו"יותר גרוע מנאצי", אמירות קשות ופוגעניות במיוחד, לגביהן נקבע כי שימוש בביטויים הקשורים לשואה או ייחוס תכונות נאציות לאישיותו של אדם היא לשון הרע, וכי אינן יכולות לחסות תחת הגנת חופש ביטוי.

אין לקבל את טענת הנתבע לפרסום בתום לב. הנתבע לא הציג כל חובה חוקית, מוסרית או חברתית שהוטלה עליו לערוך את הפרסומים, וממילא לא היה באף אחד מהם צורך כלשהו לשם הגנה על עניין כשר של הנתבע או אחר. אשר לטענת הנתבע כי פרסומיו נעשו "בעידנא דריתחא", נוכח כך שנלחץ מהאירוע אליו נקלע בקניון, אין לקבל טענה זו כ"הגנה" מפני אחריות הנתבע בנזיקין, או כטענה השוללת את היות הפרסום לשון הרע, במובחן מהתחשבות בטענות אלה בשאלת הפיצוי לתובע. לא ניתן לראות בפרסומים כפרסומים עצמאיים ונפרדים, אך מנגד לא ניתן לראותם כפרסום אחד. הנתבע יפצה את התובע ב-6,000 ש"ח.