התובעת לא הוכיחה את זכויותיה בצילום שהעלתה ל"ויקישיתוף" (פסק-דין, שלום י-ם, השופט מוחמד חאג' יחיא):

העובדות: התובעת והנתבע הם היסטוריונים. התובעת טענה כי הנתבע, מפעיל הבלוג "עונג שבת", הפר את זכויות היוצרים שלה בצילום (של פתח כניסה למערת קבורה), לאחר שהעלה אותו לבלוג. מקור הצילום באתר "ויקישיתוף". התובעת טענה כי היא שהעלתה את הצילום ל"ויקישיתוף", באופן המאפשר שימוש בו בכפוף למתן קרדיט ליוצר. לטענתה, חרף התנאים השתמש הנתבע בצילום ללא מתן קרדיט, תוך הפרת זכויותיה. הנתבע טען כי הוא מפעיל בלוג לא מסחרי, שנועד ללימוד ומחקר. לטענתו התובעת חתמה על הסכם פשרה ב-2021 בו התחייבה לא להגיש תביעות הקשורות למיזמי "ויקימדיה". הנתבע טען עוד כי התובעת לא הוכיחה את זכויותיה וכי מדובר בשימוש הוגן.

נפסק: דין התביעה להידחות. מתקיים בצילום מבחן המקוריות. סביר ביותר שהצלם השקיע "עמל מסוים" באופן בחירת זווית הצילום, הרגע המתאים "לתפיסת" התמונה, רקע התאורה המתאים, בחירת האלמנטים מושא הצילום, ועוד. נדחתה טענת הנתבע כי אין מדובר ביצירה מוגנת. התביעה לוקה בקושי ממשי בשאלה האם התובעת היא היוצרת. זולת טענת התובעת לפיה היא הצלמת והיא זו שהעלתה את הצילום לאתר, לא נתמכה תביעתה בתשתית מספקת ומשכנעת שתומכת בטיעון. שמה של התובעת אינו מופיע בדף הצילום בויקישיתוף. קשה לצפות מן האדם הסביר בנסיבות כאלו כי יפנה קרדיט כלשהו, לערך חסום נוכח חשד להיותו פיקטיבי, כפי שמופיע באתר עצמו. לא רק שקיים קושי ממשי בקביעת זכויות היוצרים של התובעת בצילום, אלא שגם לו היתה מתקבלת טענתה בעניין, נראה שהנתבע לא יכל לדעת זאת בזמן אמת, גם לאחר שקידה סבירה, אלא רק בדיעבד עם פניית התובעת אליו.

הרושם הוא כי הבלוג הוא פלטפורמת תוכן בתחום ההיסטוריה ולא פלטפורמה מסחרית. נעשה שימוש הוגן ביצירה, בשים לב למהותה ולהקשר שבו היא פורסמה. אשר לטענה כי בעל זכות היוצרים אינו ידוע או לא אותר, מתקיימים התנאים בחוק בעניין זה. הנתבע הראה כי פעל בשקידה סבירה כדי לאתר את בעל הזכויות, ופועלו הוביל אותו למשתמש פיקטיבי חסום. מתמלא התנאי בסעיף 27א(א)(1) בחוק. אשר לתנאי בסעיף 27א(א)(2), הנתבע ציין תחת הצילום קרדיט ל"ויקיפדיה" וטען כי אף הוסיף קישור. אשר לתנאי בסעיף 27א(א)(3), יומיים לאחר שפנתה אליו התובעת, הסיר הנתבע את הצילום. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ש"ח.