נדחתה תביעת לשון הרע נגד רן בר זיק על כתבה בנושא האצת אתרים (פסק-דין, שלום בת-ים, השופט אודי הקר, 11.6.2024):
העובדות: תביעה שעילותיה לשון הרע והפרת זכות יוצרים, שמקורה בכתבה בנושא האצת אתרי אינטרנט, שפרסם הנתבע (רן בר זיק) באתר הנתבעת (הארץ) וברשתות החברתיות. התובעת, העוסקת בהאצת אתרים, טענה כי הכתבה עסקה אך ורק בה, נקבה באופן מפורש בשמה, וצורפו אליה תמונות שלה. לטענתה הנתבעים ייחסו לה מעשי הונאה ונוכלות והזהירו את הגולשים מפניה. התובעת טענה עוד כי כי הנתבעים לא קיבלו רשות להשתמש בתמונותיה, וכי בכך הפרו את זכות היוצרים שלה ואת זכותה המוסרית בתמונות. הנתבעים טענו כי מדובר בפרסום מקצועי שנועד להביא לידיעת הקוראים תופעה חשובה בתחום האצת האתרים, וכי מדובר בפרסום של עניין ציבורי שתוכנו אמת ושנעשה בתום לב כשירות לציבור. הנתבעים טענו עוד כי מדובר בשימוש הוגן בצילומים.
נפסק: דין התביעה להידחות. הכתבה מייחסת לתובעת ביצוע "הונאה מסוכנת". ברור כי יש בדברים אלה כדי לפגוע במשלח ידה, לבזותה ולהשפילה בעיני הבריות, כלשון סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. הגנת אמת בפרסום: הנתבעים עמדו בנטל להוכיח את הטענה המרכזית העולה מהכתבה, לפיה חלק משמעותי מ"האצת" האתר שמבטיחה התובעת מתבצע באמצעות הוספת קוד שגורם לכך שבעת בחינת האתר בכלי הבדיקה, חלקים מהאתר אינם "נטענים". פעולות אלו אינן משפרות את מהירות עליית האתר המלא. מטרת פעולות אלו להשפיע רק על תוצאות הבדיקה ולא על מהירות האתר בפועל. עיקרו של הפרסום הוא אמת. התובעת מאיצה אתרים על ידי הזנת פקודות שכתוצאה מהן בזמן בדיקתו, האתר אינו "נטען" במלואו. אין לקבל את טענת התובעת כי מעשיה אינם "הונאה" וכי אין בהם כדי להזיק. טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי עיקר הנזק עלול להיגרם מכך ש"גוגל" תגלה את אופי הפעולות ו"תעניש" את האתר העושה בהן שימוש. טענה זו לא נסתרה והיא אף סבירה בנסיבות העניין. הפרסום טומן בחובו תועלת אמיתית לציבור, במסירת מידע חשוב. מדובר בכתבה צרכנית ואזהרה לציבור בקשר לפעולותיה של התובעת, ושל מאיצי אתרים נוספים הפועלים בדרך דומה. על הפרסום חלה הגנת האמת בפרסום.
לנתבעים עומדת גם הגנת תום הלב. הפרסום אינו חורג מתחום הסביר. נראה כי הפרסום נשען על בסיס עובדתי מוצק והוא תולדה של עבודה עיתונאית ראויה. הפרסום מנוסח בלשון מאופקת ואינו משתלח בתובעת. אומנם ניתן היה להשתמש בלשון אחרת, אך לא עולה מהפרסום כי הוא נועד לבזות ולהשפיל, אלא להזהיר את ציבור הלקוחות הרלוונטי לפרסום. בנושא זכויות היוצרים, יש לקבל את טענת הנתבעים כי מדובר בשימוש הוגן לפי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים. השימוש בתמונת התובעת היה מתוך סרטון תדמית שהפיצה בעצמה ונעשה לצורך דיווח עיתונאי. מטרת השימוש בתמונה הייתה למטרה לגיטימית כחלק מהדיווח העיתונאי, לגבי הפעולות בהן נוקטת התובעת. היקף השימוש היה מינורי ולא פגע ביצירה והשימוש שנעשה לא השפיע כלל על ערכה של היצירה. התובעת תישא בהוצאות בסך 6,000 ש"ח.