מצלמות האבטחה הן רכוש משותף של בני הזוג והנתבעת השתמשה בצילומים לדיון משפטי בלבד (פסק-דין, משפחה חיפה, השופטת שלי אייזנברג, 27.5.2024):

העובדות: הצדדים הם בני זוג לשעבר, המנהלים ביניהם מספר הליכים, לרבות: תביעת האיש לפירוק שיתוף ואיזון משאבים; תביעת האיש לפיצוי על פגיעה בפרטיות; תביעת האישה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף; ותביעת האישה לדמי שיתוף ראויים. בתביעתו בנושא פרטיות טען האיש כי במסגרת הליכי הגירושים בין הצדדים, פעלה האישה להשגת ראיות באופן בלתי חוקי. לגרסתו, לאחר שעזבה האישה את דירת המגורים, היא נכנסה לדירה ללא ידיעתו וגנבה דיסק קשיח שהיה מחובר למצלמות האבטחה בדירה, בו אוחסנו הסרטונים מהמצלמות. האישה טענה כי מעולם לא פעלה להשגת ראיות לא חוקיות.

נפסק: האיש הודה בעדותו כי המצלמות הותקנו בהסכמה והיו שייכות לשני הצדדים. האיש לא ביסס את טענתו לפיה האישה הציגה את הסרטונים לבני משפחתה ולצדדים נוספים במטרה לפגוע בו ולביישו. האיש כלל לא הציג לביהמ"ש את הפרסום עצמו, שנטען כי בוצע על ידי האישה וגרם להפרת פרטיותו ולביושו. בעל דין הנמנע מלהציג ראיה רלוונטית המצויה בחזקתו ללא הצדק סביר, יפעל הדבר לחובתו. האישה הודתה כי השתמשה בצילומים, וטענה כי אכן נטלה עימה את הדיסק הקשיח בו אוחסנו הצילומים מדירת המגורים, אולם טענה כי עשתה זאת בהינתן שהמצלמות הן רכוש משותף של הצדדים, ואך ורק לצורך הוכחת טענותיה בדיונים שהתנהלו בין הצדדים בבית הדין הכנסייתי. בהינתן שפרסום הסרטונים מהמצלמות המשותפות על ידי האישה בוצע במהלך דיון בבית הדין הכנסייתי, הרי שעומדת לה הגנה 'מוחלטת' בעניין, בהתאם להוראות סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות, יחד עם סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. התביעה נדחתה.