השיח העוקצני ההדדי בפייסבוק אינו לשון הרע (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת דר להב):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת הציגה עצמה כ"יועצת עסקית לידוענים ואנשי ציבור". הרקע לתביעה הוא תכתובת בין התובעת לנתבעת במסגרת "תגוביות" לפוסט שפרסם "הצל" בעמוד הפייסבוק שלו.

נפסק: התובעת בחרה להציג ציטוט חלקי, שהוא  מעין "הלחם" של מספר חלקי תגוביות של הנתבעת, מבלי שהביאה באופן מדויק את הדברים כפי שנכתבו, ומבלי שהבהירה מה מבין הדברים לשיטתה מהווה לשון הרע. מן הראוי היה להביא את הציטוטים כהווייתם ולהבהיר בגין אילו ביטויים מתוכם מוגשת התביעה. עצם צירוף הביטויים למקשה אחת, מבלי להביא את הציטוטים המדויקים, המלאים ואת ההקשר שבו נאמרו, יש בו משום עיוות מסוים ואף חוסר תום לב מצד התובעת. תגוביות לפוסט ברשתות חברתיות עולות כדי "פרסום" וחוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים באינטרנט. עם זאת, החלת חוק איסור לשון הרע על פרסומים ברשתות החברתיות ובאינטרנט צריכה להתחשב במאפיינים השונים של פרסומים אלה. הכרעה בתביעות לשון הרע יש בהן משום אמירה ערכית ביחס לנקודת האיזון הנכונה בין האינטרס של חופש הביטוי, תוך הימנעות מיצירת אפקט מצנן המרתיע מפני התבטאות לגיטימית וחופשית, לבין ההגנה על שמו הטוב של אדם.

הביטויים נשוא התביעה אינם עולים כדי לשון הרע, במובן המצדיק התערבות של ביהמ"ש ואיסור על שימוש בביטויים מסוג זה, בפרט כאשר אנו בוחנים את הדברים באספקלריה של תגובית בפייסבוק. הדברים שכתבה הנתבעת על התובעת, כאשר הם נבחנים במשקפי "האדם הסביר", הם בבירור הבעת דעה של הנתבעת על התובעת, ולא משום קביעת עובדה. המסקנה מתחזקת גם מההקשר הכללי של השיח, של התנצחות בין התובעת ובין הנתבעת. התכתובת הייתה רוויה עקיצות הדדיות והתובעת עצמה היתה חלק מאותו שיח בוטה. כשמדובר באמירות פוגעניות שנאמרו בלהט הרגע, בכעס, או תוך חילופי עלבונות, בית המשפט ייטה שלא לראות בדברים משום לשון הרע המקימה עילת תביעה. בשים לב למדרג הנמוך של הביטויים חלה הגנת זוטי דברים. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 12,000 ש"ח.