הבנק אינו רשאי להשתמש במסמכי התובעים כדוגמה עבור לקוחות אחרים (פסק-דין, שלום בת-ים, השופט יאיר חסדיאל, 15.5.2024):

העובדות: התובעים הם תושבי קיבוץ ולקוחותיו של הבנק הנתבע. בעת שהתובעים השתתפו בהליך שיוך דירות בקיבוץ, הם נטלו משכנתה מהבנק. התובעים גילו כי בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ הופץ מסמך בנקאי העוסק בתובעים וכי חרף השחרות שבוצעו בו ניתן היה להסיק ממנו פרטים רבים לגבי התובעים. את המסמך הפיץ בקבוצה אחד מחבריה, שקיבל אותו מעובדת הבנק על מנת שישמש כדוגמה לאישור שיש למסור לבנק. לאחר שהבנק הודה בטעות שנפלה, מסר עובד אחר של הבנק מסמך נוסף העוסק בתובעים, כדוגמה, לחברת קיבוץ נוספת.

נפסק: הדין הישראלי הכיר בחובת סודיות מוסדית היסטורית של בנק כלפי לקוחותיו, מכוח מערכת היחסים החוזית המיוחדת ביניהם. חובה זו קדמה להגנה לפי חוק הגנת הפרטיות ועולה עליה בהיקפה. הפרת החובה היא גם הפרה של סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות. חובה זו או זו הופרה כאן והבנק עוול בנזיקין כלפי התובעים, לפי סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות. הבנק אינו רשאי ליטול מסמכים שמסרו לו התובעים לצרכיהם הפרטיים, שכוללים פרטים אישיים, ולמסור אותם ללקוחות אחרים שלו לצורך דוגמה. ניסיון הבנק להיתלות בציפורניו בסעיף 18(2)(ד) לחוק, שעניינו פגיעה ב"תום לב", ש"נעשתה תוך כדי ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובלבד שלא נעשתה דרך פרסום ברבים" - גורלו התרסקות נורמטיבית מהדהדת בתהום. ההוראה נועדה להגן על מי שעיסוקו הוא בחשיפת פרטים על אדם על מנת שישמשו אדם אחר, כגון חוקר פרטי או אמצעי תקשורת. בנק הסבור כי מסירת פרטים ומסמכים של לקוח אחד לידיעת לקוח אחר היא חלק מ"ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל" – שומר כספו ופרטיותו ירחק ממנו.

חלק מהפרטים שנחשפו במסמכים, כגון היות התובעים חברי הקיבוץ ומתגוררים בו, בעלותם בזכויות במגרש בקיבוץ, מספרי ת.ז. של התובעים וצורת חתימתם, אינו מצוי בדיוטות העליונות של עולם הסוד. משמעותית יותר היא חשיפה כפויה של ערך המגרש, ושל הנתון של העדר שעבודים. חשיפה כזו עשויה לעורר שיח בקרב חבריהם לקיבוץ של התובעים. לא מתקיימת פה אותה חומרה של חשיפת נתוני עומק קונקרטיים ביחס להתנהלותו הכספית של לקוח של בנק. לחובת הבנק יש לזקוף את הישנות המקרה, עובדה שיש בה על מנת להעצים את התכלית החינוכית, ובפרט משהבנק אוצר בידיו את סתריהם של אנשים כה רבים. הבנק יפצה כל תובע ב-7,500 ש"ח עבור הפצת כל מסמך וסה"כ 30,000 ש"ח.