יש לראות בפרסום כתבה ברשת, לצרכי התיישנות, כעוולה שהושלמה ביום הפרסום ולא כעוולה נמשכת (פסק-דין, שלום ת"א, השופט יאיר דלוגין, 27.5.2024):

העובדות: בקשת הנתבעים לסלק על הסף תביעת לשון הרע שהגיש התובע. התובע סייע להגנה במשפטו של רומן זדורוב, בפרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל. לטענתו התנהלות המדינה הובילה לסערת פרסומי כזב עליו, לרבות כתבה שהתפרסמה באתר חדשות ערוץ 2, שהועתקה לאתר הנתבעת 3 (גלובס). הנתבעים טענו כי יש לסלק את התביעה, לרבות בשל התיישנות והתקיימותן של הגנות שונות.

נפסק: דין התביעה להידחות כנגד כל הנתבעים מפאת התיישנות. כל פרסומי התביעה מקורם בשנת 2009. תקופת ההתיישנות בתביעת לשון הרע היא זו שבחוק ההתיישנות: 7 שנים מיום שנולדה עילת התביעה. התביעה היא בגין פרסומים מ-2009 ואלה נודעו לתובע מיד עם פרסומם בשנה זו, הרי שעילת התביעה נולדה כבר אז וחלה התיישנות על התביעה כבר בשנת 2016. בתביעת לשון הרע מועד תחילת ההתיישנות נספר מיום הפרסום של דברי הלשון הרע, ודאי שכך מקום שהתביעה היא לפיצוי סטטוטורי. יש לדחות את טענת התובע כי מדובר בעוולה מתמשכת שטרם חדלה מלהתקיים. פרסום לשון הרע, גם אם בכתבה שפורסמה ברשת ולא הוסרה, לא נחשבת כעילה מתחדשת או עוולה מתחדשת או מעשה נמשך והולך. אפשר לראות בפרסום לשון הרע בכתבה ברשת כעוולה שביצועה הושלם עם הפרסום הראשוני, כשהמשך קיום הכתבה במרשתת אינו בגדר מעשה נמשך. העובדה שהפרסום פתוח לעיון ומדי יום מעיינים בכתבה, אינה אלא בגדר עיון נוסף בפרסום קיים ולא פרסום נוסף או פרסום מתחדש [עניין בר נוי - רע"א 4673/15]. כמובן שאם נפגע מלשון הרע לא גילה את הפרסום במועד עלייתו לרשת ולא יכול היה לגלות אותה בזהירות סבירה, כאמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תתחיל התקופה ביום שבו נודע לתובע על אודות הפרסום, אולם כאן נודע לתובע על הפרסומים מושא התביעה כבר ביום הפרסום.