ביקורת צרכנית עניינית על נותן שירותים מוגנת מתביעת לשון הרע (פסק-דין, שלום בית-שמש, השופט אלעד לנג, 20.4.2024):
העובדות: תביעת לשון הרע בשל פרסומי הנתבעות בפייסבוק, על רקע מחלוקת בין הצדדים בקשר לשירות תיקונים שנתן התובע למערכת מצלמות אבטחה בעסקן של הנתבעות. התובע הוא טכנאי תקשורת מחשבים, רשתות ומצלמות אבטחה. הנתבעת 1 היא עובדת של הנתבעת 2 בעסק להשכרת חדרים בירושלים. התובע טען כי פרסומי הנתבעות כלפיו עולים כדי פרסום לשון הרע ונעשו בכוונה לפגוע בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שצבר.
התובע טען כי פעל באופן מקצועי בעסק הנתבעות, כי נדרש לתקן תקלה שונה מזו אליה הוזמן, וכי עשה את כל הנדרש ממנו בתום לב ובמקצועיות, כשהתנהגותן התוקפנית של הנתבעות מנעה ממנו מלהשלים את עבודתו. הנתבעות כפרו בטענות התובע וטענו כי הנתבעת 2 לא ערכה כל פרסום העולה כדי לשון הרע, בעוד שהדברים שכתבה הנתבעת 1, בשמה ועל דעתה, הם דברי אמת המותרים בפרסום וחוסים גם תחת הגנת תום הלב, בהיותם דברי ביקורת צרכנית על נותן שירות.
נפסק: התביעה נדחתה. כל אחת מהנתבעות ביצעה פרסום, כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, כשהעלתה לקבוצות שונות בפייסבוק את תמונת התובע וכיתוב נלווה, שהגיע בפועל לאדם זולת התובע. יש לאבחן בין פרסומי הנתבעת 1, שעולים כדי פרסום "לשון הרע", לפרסומי הנתבעת 2, שאינם כאלה. פרסומי הנתבעת 1 ייחסו לתובע מעשים ותכונות אופי שיש בהן, באופן מובהק, כדי להשפילו בעיני הבריות, לבזותו בשל מעשיו ואף לפגוע במשלח ידו. פרסום הנתבעת 2 הסתכם בפרסום תמונת התובע בצירוף המילים "מי מכיר?" ללא אמירה ערכית כלשהי וללא הסיבה בשלה הנתבעת 2 "מחפשת" אחר התובע. פרסום זה היה "ניטרלי" בתוכנו ולא כלל כל אמירה פוגענית או משפילה כלפי התובע. יש לדחות את הטענה כי יש לייחס לנתבעת 2 אחריות לפרסומי הנתבעת 1. הנתבעת 1 ביצעה את הפרסומים מטעמה בשמה שלה, על דעת עצמה וללא קבלת בקשה, הנחייה או אפילו מודעות מצד הנתבעת 2 למעשים.
הנתבעת 1 הרימה את הנטל להראות כי היא זכאית להגנת סעיף 14 לחוק, בגלל שהפרסום שלה היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. פרסומי הנתבעת מתיישבים היטב עם האמת האובייקטיבית שהתקיימה במועד התרחשות הדברים. עומדת לנתבעת 1 גם הגנת הפרסום בתום לב, מכח סעיף 15(4) לחוק. הדברים שכתבה הנתבעת 1 בפרסום נכתבו "מדם ליבה", מתוך מצוקה, בניסיון לאתר את כתובת התובע ובתגובה להתנהגותו ולמעשיו, כך שאלה נעשו מתוך אמונה בצדקת הדברים ובתום לב. פרסומי הנתבעת 1 בגין שירותים שניתנו, או לא ניתנו, על ידי התובע לעסק, משרתים עניין ציבורי מובהק התורם לתועלת הציבור ולשיפור באורחות חייו הצרכניים, לא רק במקרים בהם הפרסום כולל בחובו תוכן חיובי על השירות שניתן, אלא גם במקרים בהם הוא כולל תוכן שלילי, ביקורת ואף דברי בלע. עצם העובדה כי בעלי מקצוע ועסקים מציעים את שירותיהם לציבור, מעמידה אותם לביקורת הציבור, ובמקרים בהם היא נעשית בתום לב, ביקורת עניינית שכזו תהיה מוגנת מפני תביעת לשון הרע. התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך 30,000 ש"ח.