הנתבע שיתף בעמוד הפייסבוק של העירייה את האירוע בו ניתן לו דו"ח כפי שחווה אותו (פסק-דין, שלום קריות, השופט ערן רווה):
העובדות: תביעת לשון הרע. התובע, העובד כפקח בעיר קריית-אתא, טען כי הנתבעים הוציאו את דיבתו רעה, לאחר שפרסמו סרטון בדף הפייסבוק של העירייה והשמיצו אותו בעקבות דו"ח שנתן לנתבע. הנתבע הכחיש, טען "אמת דיברתי" וכן כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת, רעייתו, שלא היתה שותפה לאירוע. הנתבעים טענו עוד כי הפרסום הוא תיאור עובדתי בו הנתבע מתאר איך חווה את האירוע באופן אישי.
נפסק: המגמה בפסיקה היא להכיר בפרסומים במרשתת ככלל, ובפייסבוק בפרט, כ"פרסום" לצורך חוק איסור לשון הרע. הפוסט הגיע למספר נמענים ומדובר בפרסום לצורך החוק. חרף העובדה שהנתבע לא נקב בשמו המפורש והמלא של התובע, המגיבים ידעו במי מדובר וכי מדובר בתובע. עיון בתגובות השונות לפוסט מעלה כי יש בו כדי להשפיל ולבזות את התובע ואת משרתו. התגובות מלמדות שלקוראים "עבר" המסר הרשום בפוסט בדבר התנהגות בריונית של התובע, כפי שתיאר הנתבע. תוכן הפוסט עשוי היה להשפיל ולבזות את התובע, שכן מתוארת בו התנהגות בריונית לכאורה של התובע, שהיא מנוגדת למהות תפקידו. הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענותיו כי מדובר באמת ועומדת לו טענת "אמת דיברתי". בפרסום הפוסט היה עניין לציבור, נוכח עבודתו ועיסוקו של התובע. ביהמ"ש לא השתכנע כי הנתבע השתלח בתובע, אלא הביע את שאירע לו כפי שהוא חווה. פרסום הפוסט נעשה על ידי הנתבע בתום לב, כתוצאה מהמצב הנפשי בו הנתבע חש לאחר קרות האירוע. דין התביעה להידחות.