דחיית בקשת התובע לשמיעת עדותו בהיוועדות חזותית מסין (החלטה, שלום ת"א, השופטת קרן שמש):

העובדות: בקשת התובע, אזרח זר המתגורר בסין, לשמיעת עדותו וחקירתו הנגדית בהיוועדות חזותית, במסגרת תביעה שהגיש לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 

נפסק: דין הבקשה להידחות. אמנם, בשני העשורים האחרונים, וביתר שאת מאז מגפת הקורונה, קיימת נכונות מסוימת של בתי המשפט להתיר חקירה בהיוועדות חזותית. זוהי מגמה טבעית והגיונית לאור האמצעים הטכנולוגיים שהם כיום נחלת הכלל. לצד זאת, שמיעת עדות בהיוועדות חזותית היא החריג. הכלל הוא כי יש לקיים חקירה של עד כשהוא נמצא בין כתלי ביהמ"ש. הנושא מוסדר כיום בתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בקשת התובע לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, בעיקר בדבר מצבו הרפואי והתפקודי של התובע והקושי הרב בהגעה לישראל לצורך מתן העדות. הפסיקה עמדה על חשיבות הגשת תצהיר בתמיכה לבקשה לעדות בהיוועדות חזותית, במיוחד כשמדובר בבעל דין, ועל כך שהיעדר תצהיר מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה. 

התובע אף לא ביסס ולא הבהיר את התקיימות התנאי כי אין מניעה מבחינת מדינת החוץ, הרפובליקה העממית של סין, לשמיעת עדותו בהיוועדות חזותית מתחומה. גם בכך די על מנת לחייב את דחיית הבקשה. התובע לא טרח לפרט כיצד, מהיכן ובאיזה אופן טכני אמורה להישמע עדותו בהיוועדות חזותית. הבקשה אינה עומדת בדרישות תקנה 72(ב) לתקנות, וקיים חשש כי במקרה של היענות לבקשה לא ניתן יהיה לקיים את הדיון בהיוועדות חזותית בפועל, ולו מטעמים טכניים. לביהמ"ש שיקול דעת האם לקבוע חריג לכלל של שמיעת העדות באולם ביהמ"ש. בנסיבות העניין עלול להיות קושי טכני ומעשי להיעתר לבקשה, באופן שיקשה על ביהמ"ש להתרשם מעדות התובע, ויקשה על ניהול הדיון כולו. התובע הוא שיזם את ההליך ועדותו היא עדות מרכזית ובעלת חשיבות רבה בניהול ההליך.