הנתבעת אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי היא רק "פלטפורמה דיגיטלית" (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת נעמה ניר):
העובדות: לתובעים נשלחו הודעות פרסומיות העונות להגדרת "דבר פרסומת" בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, המפרסמות הופעות בידור שונות. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר מהות ההודעות ותדירותן, וכי כניסה אל הקישורים בהודעות מובילה לאתר שהפעילה הנתבעת, המפרסם את ההופעות ומאפשר רכישת כרטיסים. הנתבעת טענה כי אינה אחראית למשלוח ההודעות, שכן היא חברה המציעה פלטפורמה לפתרונות דיגיטליים לתעשיית האירועים והבידור, ובכלל זה הזמנת ורכישת כרטיסים לאירועים. הנתבעת טענה כי אינה אחראית לשיווק האירועים המוצגים באתר שהקימה.
נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. הקישורים בהודעות המפרות מביאים לאתר שהקימה הנתבעת ולכן הנתבעת עסקה בשיווק האירועים המפורטים בהודעות. אין מדובר באתר המספק אך ורק מידע, כי אם באתר המפרסם את אותם אירועים ומאפשר את רכישת הכרטיסים. תנאי ההתקשרות עם הנתבעת מלמדים כי הנתבעת אינה עוסקת אך ורק בהקמת האתר אלא כי היא עוסקת גם ב"פניות ממוקדות לקהלי יעד" וכן כי היא מקיימת מאגר מידע של המשתמשים באתר. מי שמזמין כרטיסים באתר מסכים כי פרטיו יישמרו במאגר המידע של החברה, וכי יישלחו אליו הודעות שיווקיות על אירועים. הנתבעת עונה להגדרת "מפרסם" בחוק התקשורת. ההודעות שנשלחו עשויות לקדם את עסקי הנתבעת ולקדם את מטרותיה ולכן הן הודעות המפרות את החוק. הנתבעת אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי היא רק "פלטפורמה דיגיטלית". מטרת החוק היא להסדיר את שליחתן של הודעות שיווקיות בדיוק באופן בו הנתבעת משווקת את האירועים באתר.
כניסה לקישורים בהודעות אינם מובילים לאתר של מארגני האירוע, כי אם לאתר של הנתבעת עצמה. הנתבעת לא שלחה הודעת צד ג' לאותם מארגנים. העובדה כי כל ההודעות שנשלחו לתובעים הן מאתר שמפעילה הנתבעת, ולא מהספקים השונים, מצביעה על כך כי פרטי התובעים הוחזקו במאגר הנתבעת, ולא במאגר של אותם הספקים. לתובע 1 נשלחו שתי הודעות. אין מדובר בהפרה משמעותית בהיקפה, שהכבידה על התובע 1 והפריעה לו לנהל את שגרת יומו. התובע 1 לא הסביר מדוע השתהה במשך יותר משנה בטרם הגיש את התביעה. לתובע 2 נשלחו 30 הודעות. מדובר בהפרה משמעותית של החוק, המצדיקה פסיקת פיצויים בהתאם, שתיתן ביטוי לחומרת ההפרה והיקפה וכן לשיקולי הרתעת הנתבעת. יש לתת ביטוי לעובדה לפיה משעה שבחר התובע 2 להשתמש באפשרות להסיר את פרטיו ממאגר המידע של הנתבעת, פסקה שליחת ההודעות. הנתבעת תשלם לתובע הראשון 400 ש"ח (200 ש"ח לכל הודעה) ולתובע השני 18,000 ש"ח (600 ש"ח לכל הודעה), בצירוף הוצאות בסך 500 ש"ח.