אין כל עניין ציבורי בפרסום האשמות בתחום האינטימי על אדם, בפני ילדיו (פסק-דין, שלום חדרה, השופט יניב הלר):

העובדות: בני זוג נשואים הסכימו על "פסק זמן" בחייהם המשותפים. ציפיותיהם מאותה תקופה, בדיעבד, לא היו זהות. בשלב מסוים מגלה האישה כי הבעל מנהל מערכת יחסים עם אחרת והצדדים מתגרשים, תוך שניטש קר מר בין השניים. עניין ההליך בדברים שפרסמה אחות האישה (הנתבעת) נגד הבעל לשעבר (התובע) בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, בהם האשימה את התובע בבגידה במשך שנים. התובע טען כי הדברים הם לשון הרע. הנתבעת טענה, בין היתר, כי שלחה את הודעתה בתום לב ומתוך חובה מוסרית, וכן כי הדבר נעשה בתגובה למסרון ששלח אחד מילדי בני הזוג קודם לכן.

נפסק: תביעה אזרחית בין גיסים לשעבר מקומה בבימ"ש רגיל, ולא בבימ"ש לענייני משפחה, לכן הועבר הדיון לבימ"ש זה. הודעתה של הנתבעת כוללת האשמה הנופלת לגדרי הגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. אלו פורסמו כהגדרת "פרסום" בסעיף 2 לחוק. חרף זימונם של עדים רבים לחזק את גרסתה של הנתבעת ואת טענותיה, הדבר לא עלה בידה. הגנת אמת בפרסום אינה מתקיימת. גם לאחר דיון הוכחות לא נמצאה כל ראיה של ממש לבגידה של התובע "שנים רבות". גם אין כל עניין ציבורי בפרסום האשמות מן התחום האינטימי על אדם, בפני ילדיו. 

חזקת תום הלב אינה חלה. פרסום הודעה בנוסח "אבא שלכם כבר שנים בוגד באימא שלכם", פרסום המופנה לילדיו של האב, בקבוצה המונה מעל 20 חברים ובה קטינים ובני משפחה, חורג מתחום הסביר. אף אם חשה הנתבעת בדוחק כי דברי גנאי נגד התובע משרתים "חובה מוסרית" או "עניין אישי כשר", אין כל הצדקה לפרסום ההודעה. הנתבעת תפצה את התובע ב-40,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.