בוקינג תפצה משתמש על עוגמת נפש לאחר שהזמין בית נופש שאינו פעיל (פסק-דין, תביעות קטנות בית-שמש, הרשמת ריבי לב אוחיון):

העובדות: תביעה לפיצוי על עוגמת נפש והפרת הסכם. התובע טען כי הזמין באתר הנתבעת שהייה בבית נופש בצרפת, אלא שערב ההגעה נודע לו כי בית הנופש שהושכר לו אינו פעיל. הנתבעת טענה כי בעצמה לא ידעה כי בית הנופש אינו פעיל ומיד כשהדבר נודע לה פעלה לסייע לתובע בחלופות שהיו בידה. הנתבעת טענה עוד כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.

נפסק: יש לקבל את התביעה חלקית. יש לדחות את טענת הנתבעת כי הפורום אינו נאות. בפסיקה נקבע כי פרסום באינטרנט מקנה לכל בית משפט בארץ סמכות מקומית לדון בתביעה ונקבע כי יש להרחיב את הכלל ולקנות סמכות אף בנוגע לסמכות בינלאומית. הפרסום באינטרנט מעצם טיבו וטבעו פורץ גבולות טריטוריאליים, חשוף לעיני כל משתמש ברשת ברחבי העולם בכל זמן נתון ומשכך אין עוד מקום לראיה מצמצמת התוחמת את המעשה למקום מושבו של המפר. שעה שהעסקה נעשתה באמצעות האינטרנט, באתר בשפה העברית ובשטחי ישראל, יש לדחות את טענת הנתבעת לפורום לא נאות. הנתבעת סוכנת נסיעות ולא ספק שירותים, ומשמעות הדבר כי היא המתווכת. האם בנסיבות העניין יש להחיל עליה אחריות בשל כשל שנוצר על-ידי ספק השירות? על הנתבעת להבטיח כי התובע יקבל את השירות שרכש, אך היא לא נוטלת על עצמה אחריות לאיכות השירות או לליקויים העלולים ליפול בו, למעט במקרים בהם ניתן לייחס לה אשם. במקרה זה יש לייחס לנתבעת אשם, לכל הפחות חלקי, שכן היה עליה לדעת כי הנכס לא פעיל ולהסיר את הפרסום מהאתר. שעה שלא פעלה כך - חזקה עליה כי התרשלה. על הנתבעת לוודא כי הזמנה שאושרה ללקוח אכן ניתנת לביצוע. מכוח היקף פעילותה, לנתבעת יש היכולת לבדוק את אמינותם של נכסים ויכולת הספק לממש עסקה דה פקטו. הנתבעת פעלה לסייע לתובע והחזירה לו את דמי העסקה שבוטלה. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 4,344 ש"ח שהן הוצאותיו הריאליות בעקבות הביטול וכן פיצוי בסך 2,000 ש"ח על עוגמת הנפש.