המועדון אחראי לפרסומות שמשגרים היחצ"נים (פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, השופטת דר להב):

העובדות: הנתבעת 1 היא חברה שבבעלותה מועדון. הנתבעת 2 היא בעלת מניות ומנהלת בה. התובעת טענה כי המועדון, או מי מטעמו, שלח לה 3 הודעות פרסומת ב-WhatsApp ללא הסכמתה. הנתבעות טענו כי רק השכירו את המועדון למפיקי מסיבות חיצוניים, כי אינן הגורם ששלח את ההודעות, וכי התובעת היתה נוהגת לצאת למסיבות של היחצ"נים ששלחו לה את ההודעות.

נפסק: ההודעות שנשלחו הן "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעות לא הוכיחו כי התובעת הסכימה למשלוח ההודעות. הגדרת המונח "מפרסם" רחבה, וכוללת הן את הגורם שעיסוקו בשיווק ובפרסום והן את הגורם שנהנה מהפרסום הלכה למעשה. הנתבעות לא הכחישו כי המועדון מפיק טובת הנאה מהמסיבות המתקיימות בו, שעה שהיא משכירה את המועדון ליחצ"נים. הנתבעת נכנסת להגדרה הרחבה של "מפרסם", כמי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו. הנתבעות טענו כי הן מתקשרות עם יחצ"נים שעורכים את המסיבות במועדון, וכי אלה משתמשים באפליקציה למכירת כרטיסים למסיבות. הנתבעות לא צירפו ולא הציגו את הסכמי ההתקשרות עם היחצ"נים, כך שלא הראו מה ההוראות החוזיות בין הצדדים בנוגע לסוגיית משלוח הודעות פרסומת. הנתבעות יודעות את זהות שולח ההודעות. חרף זאת, הנתבעות לא פעלו למשלוח הודעת צד ג' נגד הגורם שלשיטתן אחראי למשלוח. האפשרות לחסימת המספר יכולה לשמש שיקול לעניין גובה הפיצוי, אך אינה שוללת את אחריות המפרסם. יש לפסוק פיצוי בסך 700 ש"ח לכל אחת משלוש ההודעות. מדובר בסכום שיעודד את הנתבעת לפעול על מנת להפסיק את הפרקטיקה הפסולה של העברת מספרי טלפון של מבלים פוטנציאליים לצדדים שלישיים על מנת שיפעלו לפרסם את המסיבות במועדון. אין מקום לדחות תביעה לפי סעיף 30א לחוק בשל הסתייעות של התובעת בצד ג' המתמחה בכך, ואף נהנה מפירות התביעה. התובעת לא הצביעה על נסיבות כלשהן המצדיקות הרמת מסך כלפי הנתבעת 2 ולכן התביעה נגדה נדחית.