כאשר חנות מקוונת מכניסה לקוחות ל"רשימה שחורה" היא אינה יכול להמשיך לשגר אליהם פרסומות (פסק-דין, תביעות קטנות נתניה, השופטת אפרת רחלי מאירי):

העובדות: תביעה לפיצוי עבור אפליית התובע בקבלת שירותים מהנתבעת וכן בשל הודעות פרסומת ששלחה לו (בדוא"ל) ללא הסכמתו. התובע טען כי רכש מוצר מהנתבעת, ולאחר שגילה שהוא נמכר במקום אחר במחיר זול יותר (בפרסומיה הנתבעת מתחייבת להשיב את ההפרש אם יתברר כי המוצר נמכר בסכום גבוה יותר), דרש את הפער בחזרה וקיבל אותו. התובע המשיך לרכוש מוצרים מהנתבעת, אך גילה כי הנתבעת החליטה לחסום את חשבונותיו ולא לאפשר לו לרכוש ממנה. חרף זאת, התובע טען כי הנתבעת המשיכה לשלוח לו דברי פרסומת.

הנתבעת טענה, בין היתר, שדרישת התובע לקבלת פער המחירים היתה בניגוד לתקנון הנתבעת, וכי שילמה לו את הסכום לפנים משורת הדין. הנתבעת טענה כי היא רשאית לבחור שלא למכור לתובע בנסיבות אלה וכי ההחלטה לחסום את חשבונותיו נבעה מרצון להימנע מעימותים מיותרים מול התובע ולא בשל אפליה. הנתבעת טענה עוד כי התובע הסכים לקבלת הודעות הפרסומת.

נפסק: חברה פרטית רשאית שלא למכור מוצר לאדם עמו היתה לה מחלוקת בעבר, בפרט שאין מדובר בחברה המספקת שירות לציבור, מוצר חיוני או שיש לה בלעדיות במכירתו. אין היא מפרה בכך את חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, התשס"א-2001. לא הונחה כל תשתית לכך שהסירוב למכור מוצר לתובע נבע מטעמים מפלים ופסולים על רקע שיוכו לקבוצה מסוימת, אלא בגלל מחלוקת בעבר. גם אם הלקוח צודק, עדיין לא ניתן לחייב את הנתבעת למכור לו, חרף תחושת אי-הנחת מהתנהלות זו, ולא נמנע מהתובע לרכוש את אותם מוצרים מחברות מתחרות. סוגיית הרשימה השחורה ועדכון לקוח מראש כי מסרבים ליתן לו שירות בשל אירוע מסוים, הוא עניין לרגולטור הרלוונטי לדון בו להסדרת הנחיות ונהלים לעוסקים, או למחוקק. לא ניתן להיעתר לרכיב זה של התביעה.

משלוח דברי פרסומת לאחר חסימת התובע: הנתבעת עצמה לא היתה בטוחה מתי אירעה החסימה. אם אדם נחסם ולא יכול לרכוש, כשמטרת הודעת הפרסום היא לעודד אותו לרכוש, אז לא ניתן לומר כי הוא ביקש לקבל דיוור וכי ישנה הסכמה מצידו. גם אם לקוח חתם שהוא מוכן לקבל דברי פרסומת, הרי שברגע שהעוסק חסם אותו מלקבל שירות, חזקה היא שלקוח סביר החל מאותו הרגע איננו מעוניין לקבל עוד דיוור. על כן, מרגע החסימה כאילו ביקש להסירו, גם אם טרם ביצע פעולה הפורמלית של בקשה להסרה מחמת היעדר ידיעה בנוגע לחסימתו, המצוי בידיעת הנתבעת. הוכח במאזן הסתברויות כי התובע נחסם בחודש ספטמבר 2022 ולכן כל הודעה שנשלחה לאחר מועד זה נשלחה ללא הסכמתו.

הנתבעת מכניסה לקוחות ל"רשימה שחורה", בלי לעדכן אותם, בטענה כי הדבר מותר לה משום שאינה חייבת דין וחשבון ללקוחות מדוע לא למכור להם או לתת להם זכות להגיב, ואין היא מעוניינת בלקוחות שהלכה למעשה עומדים על זכויותיהם – גם אם הם טועים וניתן פשוט לא לקבל את עמדתם – ובכך היא "מטרטרת" אותם פעם אחר פעם להיתקל ב"שגיאה" מתוך מחשבה שיש בעיה טכנית באתר. הנתבעת מודה ששגיאה איננה יכולה לקרות אלא באופן מכוון על ידה במטרה לחסום לקוח ואז עליו לכתת רגליו להבין פשר הדבר ולקבל מענה מדוע אינו יכול לרכוש. זו התנהגות לא ראויה של עוסק, גם אם זו זכותו של עוסק פרטי שלא למכור מטעמים שאינם מנויים בחוק למניעת אפליה ואף אם מדובר בטעם ענייני ומוצדק. הדרך היא לא ראויה ולא שירותית, אולם המענה לסוגיית החסימה אינו במסגרת תובענה זו, עת אין מדובר באפליה, ויש להפנות זאת לרגולטור נוכח הפגיעה הצרכנית עת לקוח לא מודע לחסימתו. הנתבעת תפצה את התובע ב-6,000 ובהוצאות משפט בסך 500 ש"ח.