עסק אינו יכול לצפות כי כלל הביקורות עליו יהיו חיוביות (פסק-דין, שלום קריות, השופט צבי כוחן):

העובדות: תביעת לשון הרע. הנתבע ורעייתו ביקרו במתחם הספא של התובעת 2 (בבעלות וניהול התובעת 1). בין הצדדים נתגלעה מחלוקת ביחס להיקף חבילת הטיפול שרכש הנתבע. התובעים טענו כי אמירות של הנתבע כלפיהם במתחם הספא, כמו גם פרסומים של הנתבע בדף הספא פייסבוק, הם לשון הרע כלפיהם. הנתבע טען כי מדובר בתביעת סרק, שמטרתה השתקתו ביחס לביקורת ציבורית לגיטימית וחוויה אישית שלו שחווה עם רעייתו בספא.

נפסק: התביעה נדחתה. אשר לאירוע במתחם הספא, התובעת נמנעה מלהביא עדים נוספים שייתכן שנכחו בספא במועד קרות האירוע, ועדותם הייתה יכולה לסייע ולשפוך אור על שהתרחש. נמצאו סתירות מהותיות בין העדויות של עדות התובעים, העומדות בניגוד מוחלט לעדויות בני הזוג. קיים קושי של ממש לקבל את הגרסה כי הנתבע השתמש בפועל בביטויים שהוזכרו. אין ספק כי אכן התנהל דין ודברים בין התובעת לנתבע בספא, ויתכן אף כי השיחה עלתה לטונים צורמים, אולם התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה, ולהוכיח כי הנתבע כינה אותה בכינויים שציינה, או כי הדברים אכן נאמרו בפועל. גם אם נאמרו הדברים להם טוענת התובעת, הרי שאלה נאמרו בסערת רגשות והם אינם עולים כדי לשון הרע. 

אין בדברים שכתב הנתבע בפייסבוק משום לשון הרע. הפסיקה לעניין האיזון המתבקש בין חופש הביטוי ובין הזכות לשם טוב ברחבי המרשתת, מלמדת כי נקודת האיזון נוטה יותר לכיוונו של חופש הביטוי. הבעת דעה או תחושה אישית על אופן התנהלות עסק, היא ביקורת צרכנית לגיטימית, וכך בעל עסק או נותן שירות יוכל לשפר את המוצר או את השירות, והכל כאשר מדובר בביקורת עניינית ולא השתלחות פרועה. התובעים הם נותני שירות והחזיקו בדף פייסבוק בו נתנו אפשרות לקהל הרחב להביע ביקורת על השירות. כאשר עסק חשוף לביקורת שכזו, הרי אין לצפות כי כלל הביקורות יהיו חיוביות. הביקורת שכתב הנתבע בדף הפייסבוק של הספא היא ביקורת מידתית, סבירה והוגנת, שנכתבה באופן ענייני ובשפה נקייה, ביקורת שנכתבה לפי זכותו, שלא לומר חובתו האזרחית, כצרכן שירותי הספא של התובעים.