התובע לא הוכיח כי לבוקינג ישראל שליטה כלשהי ב-Booking.com (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת הלית סילש):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בראשל"צ [ת"ק 29754-03-23], שקיבל בחלקה את תביעת המשיב נגד המבקשת (בוקינג ישראל). בתביעתו עתר המשיב להשבת סכום ששילם ביתר כשהזמין חופשה באתר Booking.com. המבקשת טענה כי אינה הבעלים או המפעילה של האתר, וכי אין לה קשר להזמנה. ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל חלקית את תביעת המשיב, לאחר שמצא כי נפל פגם בהליך הזמנת החופשה באתר, והורה למבקשת להשיב למשיב את הסכום ששילם ביתר, בצירוף הוצאות. נקבע כי המבקשת לא העמידה תשתית מספקת להבחנה בינה לבין בוקינג העולמית. מכאן הבקשה.

נפסק: דין הערעור להתקבל. מתקיימים תנאי הוראות הדין מכוחם יש הצדקה ליתן למבקשת רשות ערעור ואף לקבלה, תוך ביטול פסק הדין שניתן על ידי ביהמ"ש לתביעות קטנות. נפסק, בצדק, כי נטל ההוכחה של התביעה, על כלל יסודותיה, לרבות זהות הנתבע הנכון, מוטל על התובע. אף בהתייחס לקביעה העובדתית בדבר הכשל הלכאורי בהזמנת החופשה, אין הצדקה להתערב. הקושי היחיד בפסה"ד הוא בסוגיית הוכחת הקשר שבין המבקשת לאתר, והקביעה לפיה בנסיבות העניין נטל ההוכחה המוטל על המשיב "קטן", עת לא מדובר במידע גלוי, אלא מידע המצוי בתחום ידיעתה של המבקשת, שנמנעה מלהביא ראיות ביחס אליו. לא ניתן לאמץ קביעה זו, מקום בו היא נסמכת על טענה עובדתית שלא הוכחה ואף לא נטענה על ידי המשיב, בשום שלב. התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, "קטן" או "גדול" ככל שיהיה, ולא הביא ראיה כלשהי שיש בה כדי ללמד כי המבקשת היא הבעלים או המפעילה של האתר.

גם השמות הדומים של החברות, על אף שהם יכולים ללמד על קשר ביניהן, אינם מלמדים על בעלות של המבקשת באתר או אפילו על יכולת שליטה באתר. העובדה שהמבקשת לא צירפה ראיה פוזיטיבית לגבי זהות הבעלים, אינה הופכת אותה לבעלי האתר. בהינתן אותו חסר ראייתי והגם המסקנה בדבר הכשל באתר עצמו, אין מנוס ממתן רשות הערעור כמו גם קבלת בקשת רשות הערעור, תוך ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ודחיית התביעה נגד המבקשת. אין מקום לחייב את המשיב בהוצאות לאור התנהלות המבקשת, המעוררת חוסר נוחות. אין בפסק-הדין כדי להיות מעשה בית דין ביחסיו של המשיב מול כל צד שלישי.