התובע כלל לא ניסה להסיר את עצמו ולכן הנתבעת יכלה להמשיך לשלוח דברי פרסומת (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם יגאל ברק-עופר):

העובדות: תביעה לפיצוי בשל משלוח דברי פרסומת, תוך הפרה נטענת של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

נפסק: טענת הנתבעת כי התובע הוא "תובע סדרתי", ולגבי מניעיו להגשת התביעה, אינן רלוונטיות ולא הוכחו. במידה שהתביעה מוצדקת יש לקבלה ללא קשר לכמות התביעות הקודמות שהגיש התובע ולמניעיו בהגשתה. אין לקבל את הטענה כי אין מדובר ב"דבר פרסומת". בכל הפרסומים שנשלחו לתובע נכתבה בכותרת ההודעה המילה "פרסומת". הכללת המלה "פרסומת" בכותרת הדוא"ל נועדה לעמוד בהוראת סעיף 30א(ה)(1) לחוק התקשורת וממילא מדובר בהודאת בעל דין של הנתבעת בדבר היות תוכן הדוא"ל בגדר פרסומת. הנתבעת עצמה רואה את ההודעות הללו כתוכן שיווקי וחלקן אף כוללות תוכן שיווקי ברור. הדוא"ל הראשון ששלחה הנתבעת לתובע כולל הודעה כי הנתבעת תשתמש בפרטי ההתקשרות לצורך משלוח הודעות שיווקיות. ההודעות אף עוסקות בשירותים בנקאיים, כך שמתקיימים שניים משלושת התנאים לתחולת סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת. אמנם הנתבעת לא הוכיחה כי קיימת אפשרות להסרה באמצעות דוא"ל חוזר, או אחר, אך התובע כלל לא טען כי ניסה לבצע הסרה באמצעות דוא"ל חוזר, או בכל דרך אחרת. שעה שהתובע כלל לא ניסה לבצע הסרה, הייתה הנתבעת רשאית להמשיך ולשלוח לו הודעות פרסומת. התביעה נדחתה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,400 ש"ח.