דיון בבקשה לסעד זמני לא ייערך בהיוועדות חזותית (החלטה, מחוזי ת"א, השופט אריאל צימרמן):

העובדות: בקשת המבקש לשמיעת עדותו בהיוועדות חזותית. המבקש הוא בעל מניות מיעוט במשיבה 2, שהמשיבה 1 היא בעלת עיקר מניותיה. המבקש הועסק כמנהל פיתוח בחברה עד שהתפטר. בין הצדדים מחלוקת באשר לזכויותיו של המבקש בהון המניות של החברה. המבקש, השוהה בקנדה עם משפחתו, הגיש בקשה לסעד זמני האוסר על דיספוזיציה במניות החברה. המבקש עתר להתיר לו להעיד בדיון בהיוועדות חזותית, בהתאם לתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018. המשיבות התנגדו לבקשה.

נפסק: הבקשה נדחתה. גביית עדות בהיוועדות חזותית אכן אפשרית בעידן הטכנולוגי הנוכחי. עם זאת, אין להתייחס לדרך זו של גביית עדות כשוות מעמד לשמיעת העדות באולם, ויש בה מגוון חסרונות. בין אלה ניתן למנות היעדר מרות ישירה של ביהמ"ש על העד הנמצא בחו"ל, היעדר יכולת להתרשמות בלתי אמצעית מן העד, וחוסר סימטריה כאשר בעל דין אחד מעיד בביהמ"ש והאחר בהיוועדות חזותית. תקנה 72 מחייבת את ביהמ"ש להשתכנע כי הגעת העד "תקשה עליו מאד", כי עדותו חיוניות לשאלות השנויות במחלוקת, וכי אין מניעה מבחינת מדינת החוץ לשמיעת עדות בדרך זו. משמעות הוראות אלה היא כי העדת עד בהעוועדות חזותית תתאפשר במקרים חריגים המצדיקים זאת בלבד, וכי 'דרך המלך' עודנה שמיעת העדים באולם בית המשפט בפני המותב המנהל את הדיון.

במקרה זה לא עד רגיל, כי אם בעל דין, הוא יוזם ההליך. מדובר בבעל דין שראה לבקש דיון דחוף "במעמד הצדדים", אף כי כיוון לכך שלא במעמדו שלו יתקיים ההליך, אלא של הצד שכנגד, בעוד הוא עצמו בקנדה. בקשה לסעדים זמניים מחייבת כעיקרון דיון במעמד הצדדים וראוי היה שבקשה להיוועדות חזותית תתלווה כבר לבקשה לסעדים זמניים. כיוון שלתום לבו של בעל דין חשיבות בעניין בקשתו, יש קושי בכך שהמבקש נמנע מלציין מפורשות כי עבר להתגורר בקנדה ואף החל לעבוד שם, בפרט כשסוגיה זו עמדה ביסוד הטענות של המשיבות לגוף המחלוקת באשר ל'נטישת' המבקש את החברה. אין מדובר בנסיבות בהן בעל דין אינו יכול להגיע לישראל, אלא הוא מבכר לעשות כן, ככל הניתן. אין מדובר בעדות טכנית, אלא בעדות מהותית. השיקולים האמורים מטים את הכף לקיום הדיון וחקירת שני בעלי הדין באולם, ולא בדרך של היוועדות חזותית.