טוויטר אינה יכולה לשלוח את זרועותיה לרחבי העולם ולטעון כי יש להתדיין במקום שקבעה מראש (החלטה, מחוזי חיפה, השופט מוחמד עלי):

העובדות: בקשת המשיבות לכפור בסמכות להמצאה מחוץ לתחום המדינה, לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. במוקד ההליך בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשות נגד מפעילות הרשת החברתית "X" (טוויטר לשעבר). המבקשת 1, קטינה, היא בתה של המבקשת 2. בבקשת האישור טענו המבקשות כי המשיבות אוספות ושומרות מידע אישי על משתמשי הפלטפורמה, לרבות קטינים, לצרכים מסחריים, ללא הסכמה מדעת, ובין היתר לצורך הצגת פרסום לקטינים שהדין אוסר להציגו. המבקשות הגישו בקשה לקביעת דרך ביצוע המצאה מחוץ לתחום המדינה, לפי תקנה 167(א). ביהמ"ש הורה למבקשות להמציא למשיבות את כתבי הטענות בצירוף תרגום לאנגלית. המשיבות ביקשו לקבוע כי ביהמ"ש לא רכש סמכות לדון בבקשת האישור ולבטל את ההיתר שניתן.

נפסק: דין בקשת המשיבות להידחות. בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות אין עוד צורך בקבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, והרשות להמציא את כתבי הטענות אל מחוץ לתחום היא לכאורה ברירת מחדל. בכפוף לקיומה של עילת המצאה, נדרש התובע להגיש בקשה רק כדי לקבוע את דרך ביצוע ההמצאה [עניין Airbnb - רע"א 6866/21]. לא יכולה להיות מחלוקת כי מתקיימים השלב הראשון והשלישי הנדרשים לצורך ההמצאה, כלומר כי בידי המבקשות "תביעה ראויה לטיעון" בכל הנוגע לעילת ההמצאה, וכי ביהמ"ש הישראלי עשוי להיות הפורום הנאות לבירור התובענה.

החלופה הקבועה בתקנת משנה 5 לתקנה 166 מקימה עילת המצאה במקרה בו "התובענה מבוססת על נזק שנגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהתנהגות של הנתבע, ובלבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן ושהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין-לאומי או במתן שירותים בין-לאומיים בהיקף משמעותי". הבקשה מושא ההליך עוסקת כולה בפיצויעבור נזק שנטען שנגרם לקטינה וכן לקבוצת תובעים פוטנציאליים ישראליים, שלטענתם נפגעו משירות שמספקות המשיבות או מהתנהגותן בכל הקשור בניהול הפלטפורמה האינטרנטית. שירות המשיבות ניתן גם לתושבי ישראל והן יכלו לצפות שהנזק כתוצאה מפעילותן בשוק הישראלי, ייגרם מישראל. המשיבות עוסקות במתן שירותים בין לאומיים בהיקף משמעותי. החלופה בתקנת משנה 9 אינה יכולה לכונן עילת המצאה, אך די בקיומה של עילה אחת. 

נאותות הפורום: דומה כי לביהמ"ש בישראל יש עניין אמיתי לדון בתביעה, וזיקות רבות מוליכות לקביעה כי ביהמ"ש בישראל הוא פורום נאות; וכך גם הציפיות של הצדדים. המשיבות לא יכולות לשלוח את זרועותיהן לרחבי העולם ולטעון כי יש להתדיין במקום שייקבע על ידן מראש. טענתן העיקרית של המשיבות נוגעת לשלב השני של הבדיקה - לשאלה אם עילת התביעה לגופה מעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה. בבסיס הטענה העובדה כי תנאי השימוש של הפלטפורמה כוללים תניית ברירת דין זר, שקובעת שהדין החל הוא הדין בקליפורניה, בעוד שבקשת האישור מבוססת על הדין הישראלי בלבד, ולא נתמכת בחוו"ד להוכחת הדין בקליפורניה.

בשלב זה של בירור שאלת ההמצאה, אין להיכנס לקרביה וקרעיה של העילה לגופה שכן ראוי להותיר את הדיון בה בהמשך. ראשית, אכן, משמעותה האופרטיבית של דחיית הבקשה היא אישרור הפעלת הריבונות של ישראל – בתוך תחומי מדינה אחרת. עם זאת, בנסיבות המקרה אין מדובר בגוף מסחרי שהתקשר בעסקה מזדמנת שיש לה זיקה לישראל, אלא בגוף מסחרי בינלאומי שפועל ברחבי תבל וניתן להעריך ששייכותו לריבון אחר אינה כה הדוקה. שנית, הבירור בשלב זה מתמקד בשאלה אם עילת התביעה לגופה מעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה". משוכה זו נועדה לערוך מיון ראשוני כדי להבטיח שלא מדובר בתביעת סרק או תביעה טורדנית ובהתאם לכך רף ההוכחה הנדרש הוא "קל למדיי". לא ניתן לומר כי מדובר בתביעת סרק או תביעה טורדנית. בקשת האישור מעמידה לדיון שאלה רצינית הנוגעת לטענות לגבי האופן בו המשיבות אוגרות ומשתמשות במידע שברשותן. 

שלישית, הדיון בטענות המשיבות לגבי העילה בשלב זה הוא עריכת בירור מקדמי בטענות, לפני שהצדדים באו בשערי ביהמ"ש; בבחינת ההקדמה למבוא. אין זה ראוי לערוך בירור בשלב מקדמי זה ויש להותיר אותו לאחר שהצדדים חוצים את המפתן והסכסוך נכנס לשעריה של ישראל. טענות המשיבות בדבר תחולת תניית הדין הזר לפי תנאי השימוש לא נותרו ללא מענה. המבקשות לא מתעלמות מתניית הדין הזר וכבר בבקשת האישור העלו טיעון מפורש לפיו תניות השיפוט חסרות תוקף ביחס לקטינה, משום שמדובר בפעולה משפטית שלא נעשתה בהסכמת האפוטרופוס. ביסוד היעדרם של טיעון והוכחה של הדין הזר עומדות טענות שראוי לדון בהן ועל הפרק מחלוקות רציניות ומשמעותיות, שראוי כי בירורן ייעשה לאחר שתוכרע שאלת הסמכות.