עיצום כספי על הפרת חוק הגנת הצרכן באתר "מאניקארד" (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט רפי ארניה):

העובדות: ערעור על החלטת המשיבה להטיל על המערערת עיצום כספי של 223,600 ש"ח, בשל הפרת סעיפים שונים בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981. השגת המערערת על הודעת הכוונה להטיל את העיצום נדחתה במלואה. המערערת מספקת לצרכנים שירותי חיפוש ואיתור אשראי והלוואות מגופי מימון, ומפעילה את אתר "מאניקארד". המערערת ציינה ששמה  "מאני קארד", בעוד שבפועל שמה "אי.וי.אי יעוץ והשוואות בע"מ". לא צויין באתר מספר החברה, כתובתה או פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל את העיסקה.

המערערת העבירה את הצרכן ישירות לתחתית דף הבית, באמצעות קישור, וגרמה לו לפסוח על תנאי השימוש והשירות שבהם צוינו העלויות. פעולה זו העלימה מהצרכן את העובדה שמילוי הפרטים האישיים שלו משמעו הצטרפות לשירותי המערערת והתחייבות לתנאי תשלום שלא הובאו כלל לידיעתו. בחלוף זמן קצר פנתה המערערת לצרכן, מסרה כי איתרה עבורו גוף מימון, ודרשה תשלום על שירותיה. רק בשלב זה התוודע הצרכן לראשונה כי נקשר לכאורה בעיסקה עם המערערת, וכי השירות הראשוני שניתן לו כרוך בתשלום.

נפסק: רק צרכן אחד אישר כי בעת שמסר את פרטיו לא נמסר באתר מידע לפיו השירות כרוך בעמלה. המשיבה הביאה די ראיות התומכות בעילת אי-גילוי ביחס לעיסקה זו וניתן להטיל עליה עיצום כספי לגביה, אך לא לגבי שתי העסקאות האחרות. אין שחר לטענת המערערת שעילת אי הגילוי אינה מתגבשת שכן הצרכנים לא קיבלו את השירותים הפיננסיים מושא העיסקאות. עילת אי הגילוי ממוקדת בהתנהגות העוסק, ללא קשר לשאלה האם הצרכן צרך את השירות מהעוסק או התקשר עימו בעיסקה. הערעור מתקבל ביחס לעילת ההשפעה הבלתי הוגנת. העיצומים הכספיים שהוטלו על המערערת בגין עילה זו מבוטלים. יש להעמיד את סכום העיצום הכספי שהוטל על המערערת בנוגע להפרות כלפי הצרכנים, על עיצום כספי אחד בלבד בסך של 45,000 ש"ח.

המערערת לא גילתה את זהותה. הטענה כי השתמשה בשם מסחרי קליט אינה יכולה לעמוד לה. החוק קובע (סעיף 2(א)(6)) כי זהות היצרן, היבואן או נותן השירות הם עניין מהותי בעיסקה. בכלל זה באים גם שם המערערת ומספר החברה שלה. פרטים אלה הם חבי גילוי באתר אינטרנט של עוסק שעיסקו בשיווק מרחוק (סעיף 14ג(א)). היה על המערערת לציינם באופן מפורש וברור באתר. יש לדחות את הערעור בעילות אלה. סעיף 14ט(ה)(2) לחוק קובע כי על עוסק בשיווק מרחוק מוטלת החובה לציין את דרכי ביטול העיסקה הקבועים בסעיף 14ט(א) לחוק באתר האינטרנט. המערערת לא כפרה בכך שלא פעלה כך. יש לדחות את הערעור גם בראש זה. סעיף 14ט(ב) מחייב עוסק העוסק בשיווק או מכר מרחוק לכלול בדף האינטרנט שלו קישור ייעודי שנועד לביטול עיסקה. המערערת לא כפרה בכך שהאתר לא כלל קישור כזה. דין הערעור בראש זה אף הוא להידחות.

המערערת טענה כי לא ייתכן שכל שירות הניתן באמצעות המרשתת הינו שירות אשר ניתן לייחס לו הפרה בנסיבות מחמירות. ברמה העקרונית יש טעם בטענה. המבחן אינו בעצם השימוש במרשתת לצרכי העוסק, אלא בשאלה האם אכן היתה השפעה מעשית לשימוש במרשתת. דהיינו, האם השימוש במרשתת אכן גרם בפועל לצפייה או שימוש המוניים באתר העוסק. הוכח כי השימוש במרשתת יצר השפעה נרחבת לשירותי המערערת. שיווק שירותי המערערת באמצעות המרשתת היה בעל תפוצה רחבה, ועל כן בדין נקבע בהחלטה כי יש לסווג את ההפרות הנידונות כהפרות בנסיבות מחמירות. הערעור התקבל חלקית. העיצום הכספי הופחת ל-151,600 ש"ח, ללא צו להוצאות.