בוקינג תפצה משפחה שהזמינה דרכה חופשה בוילה שאינה קיימת (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט גד מינא):

העובדות: תביעה קטנה לפיצוי על עוגמת נפש שנגרמה לתובעים בשל הזמנת וילת נופש בקפריסין, דרך פלטפורמת ההזמנות של הנתבעת, כשבמועד ההגעה למקום התברר כי הנכס כלל אינו קיים. הנתבעת העלתה טיעוני הגנה רבים ובין היתר טענה כי עשתה כל שביכולתה לעזור לתובעים בזמן אמת וכי זיכתה את התובעים על התשלום. במהלך הדיון זנחה הנתבעת את טענותיה והסכימה כי התובעים זכאים לפיצוי.

נפסק: בהינתן הודאת הנתבעת באחריותה, ונכונותה לפצות את התובעים, התייתר הדיון ברוב טענותיה. נותרה שאלת עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים וגובה הפיצוי הראוי. האפשרות לפסוק פיצוי עבור נזק שאינו ממוני מעוגנת בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, לפי שיקול דעת ביהמ"ש. עוצמת הפגיעה בתובעים היא משמעותית. הם הגיעו למדינה זרה בשעת לילה, כשמקום האירוח שהוזמן התברר כלא קיים. התובעים היטלטלו עם ילדים קטנים ומזון (כשר) רב שהביאו מישראל, העבירו לילה בלובי של מלון ולבסוף, בלית ברירה, איתרו מקום אירוח חלופי שלא עונה על כל צרכיהם. כאשר חופשה משפחתית המתוכננת מראש משתבשת לבסוף בצורה משמעותית, נגרם מפח נפש גדול. העניין מתעצם נוכח העובדה כי טרם הנסיעה הביעה התובעת את חששותיה באשר למקום האירוח בפני נציג הנתבעת, שהבטיח לה כי אין מקום לדאגה וכי במקרה של תקלה הנתבעת תדאג למצוא לה מקום אירוח חלופי תוך 30 דקות. על אף שהתובעת הציפה חשש ספציפי בפני הנתבעת, האחרונה עצמה את עיניה, הרגיעה את התובעת ש"אין מקום לדאוג" ו"הכל יסתדר", ולא טרחה כלל לבדוק חששות אלו. הנתבעת תפצה את התובעים בסך של 15,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 3,000 ש"ח.