פניה בהצעות עבודה למעסיק שפרסם מודעת דרושים אינה "דבר פרסומת" (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט טל חבקין):

העובדות: תביעת "ספאם" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא חברה בתחום ההשמה. המודל העסקי שלה מבוסס על משלוח הצעות עבודה מטעם עובדים הפונים אליה, לתיבות דוא"ל של מעסיקים המחפשים עובדים (שפרסמו את המשרות במקומות אחרים, מבלי להתקשר עם הנתבעת). התובע פרסם מודעת דרושים בפייסבוק והנתבעת שלחה לדוא"ל שבפרסום הצעות עבודה. התובע טען כי מדובר בהודעות פרסומת וכי ניסה להסיר עצמו מרשימת התפוצה ללא הצלחה. הנתבעת טענה כי אין מדובר בדברי פרסומת, כי התובע פעל בחוסר תום לב, וכי כלל לא פרסם את המודעה. 

נפסק: התביעה נדחתה. הפסיקה הביעה דעות שונות בשאלה האם הצעות עבודה, שנשלחות מטעם חברות השמה, נחשבות כ"דבר פרסומת" לצורך חוק התקשורת. המודל העסקי של הנתבעת הוא לגיטימי ואין לראות בהודעות כ"דבר פרסומת". הנתבעת שולחת הצעות עבודה למי שפרסם שהוא מחפש עובדים, וכוללות מנגנון הסרה פשוט וקל. יש קושי לקבוע שהצעות אלה מעודדות את המעסיק להוציא כסף, במישרין או בעקיפין. המעסיק מקבל הצעת עבודה מעובד ספציפי, והוא יכול לפנות אליו, למחוק את ההודעה, להתעלם ממנה, או לבקש הסרה. פניה כזו למעסיק, שמציעה לו שירות שנועד להיטיב עמו, בעקבות מודעת דרושים שהוא עצמו פרסם, ולא כרוכה בהוצאת כסף מטעמו, אינה "דבר פרסומת". גם שיקולי מדיניות משפטית מטים את הכף לכך. אין מדובר בפעילות עסקית שרצוי לפסול אותה, לא כל שכן להרתיע מפניה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ש"ח.