העברת ייצוגית ספאם למחוזי מרכז-לוד מחמת היעדר סמכות מקומית (החלטה, מחוזי חיפה, השופט מוחמד עלי):

העובדות: החלטה בנושא סמכותו המקומית של ביהמ"ש לדון בהליך. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבים, בטענה להפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש מתגורר בירושלים. מענה של המשיבה 1 (מכללה למקצועות התקשורת החזותית) הוא בעיר בני-ברק, וגם מנהליה (המשיבים 2-4) מתגוררים במרכז הארץ. המבקש טען כי הסמכות המקומית מוקנית לביהמ"ש מכיוון שמדובר בעוולה ברשת, ובהתאם להלכה בעניין יעקובוביץ' [רע"א 530/12]. מנגד טענו המשיבים כי ביהמ"ש בחיפה נעדר סמכות מקומית לדון בהליך.

נפסק: דין הבקשה להתקבל. הדיון בהליך יעבור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד. כללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי חלות על הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אם כי יש להחיל את ההסדר "בשינויים המחויבים". תקנה 7(א) לתקנות קובעת מספר חלופות שבהתקיים אחת מהן קונה ביהמ"ש סמכות מקומית. ואולם, תקנה 7(ב) לתקנות קובעת הסדר מיוחד במקרה שבו התביעה היא בשל "פרסום או סחר ברשת האינטרנט". בעניין גרי [ת"צ 20073-12-22] נפסק כי לא כל פעילות שעוברת דרך האינטרנט או מסתייעת ברשת, צריכה להיחשב פרסום או סחר באינטרנט לצורך בחינת הסמכות המקומית. ניסיון המבקש להיתלות בעניין יעקובוביץ' אין לו כל יסוד. אם נבחן את עילת התביעה האישית של המבקש, לביהמ"ש בחיפה אין סמכות מקומית להידרש לבקשה לפי התקנות. חוסר ההתייחסות של המבקש לעובדות שמקימות את הסמכות לביהמ"ש, הן במישור האישי והן במישור הקבוצתי, לא מאפשרת לבחון אם אכן קיימות "זיקות מספיקות" לבית משפט זה להידרש להליך. גם הקבוצה הוגדרה באופן כללי שלא מאפשר לדעת אם ההודעות נשלחו גם לקהילות אחרות מעבר לאזור ירושלים או המרכז. בשל המורכבות של ההליך הייצוגי ככלל, ובחינת שאלת הסמכות המקומית בפרט – מוטלת חובה מוגברת על המבקש לפרט את העובדות שמקנות את הסמכות. המבקש כשל בחובה זו ועל כן התוצאה היא שיש לקבל את עמדת המשיבים ביחס לסמכות המקומית.