הסטודנט אינו רשאי לקבל עותק מהבחינה המקוונת (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט גרשון גונטובניק):

העובדות: התובע הוא סטודנט למשפטים במרכז האקדמי שמפעילה הנתבעת. הוא ניגש לבחינה בקורס אך לא עבר אותה. מדובר ב"מבחן אמריקאי", שנערך באמצעות תוכנה מקוונת המתעדת את הנבחן ואת סימון התשובות שלו. הסטודנטים לא מקבלים עותק של הבחינה עם סיומה, שכן הנתבעת מעוניינת להשתמש בשאלות גם בבחינות עתידיות. בכוונת התובע להגיש ערעור על הציון. ניתנה לו הזדמנות לצפות בסרטון הבחינה תחת השגחה. זמינות לו התשובות שסימן. האם הוא זכאי לקבל גם עותק של סרטון הבחינה עצמו, ובו שאלות הבחינה? האם מוטלת בעניין זה חובה על הנתבעת מכוח הדין או מכוח תקנונה? התובע עתר לסעד הצהרתי לפיו הנתבעת הפרה את סעיף 15(ג) לחוק זכויות הסטודנט, שעה שלא נמסר לו עותק של מחברת הבחינה.

נפסק: התביעה נדחתה. ההתנהלות של מוסדות אקדמיים בנוגע לבחינות ובבדיקתן מצויה בליבת שיקול הדעת שלהן. שיקול דעת זה אינו נטול גבולות. הוא כפוף לדין ולהסדרת המחוקק. זה ביקש לוודא כי תתאפשר לנבחנים הזדמנות נאותה להגיש ערעורים על ציוני הבחינות שנבחנו בהן. לשם כך הוא מצא לנכון להבחין בין עותק הבחינה ובין מחברת הבחינה. המחוקק חייב מתן אפשרות עיון בבחינה ובמחברת הבחינה, אך חייב לאפשר העתקה של מחברת הבחינה בלבד. מכלול זה בא לאפשר לסטודנט לבסס את ערעורו על תשתית מדויקת במידה וימצא לנכון להגישו. יחד עם זאת אין בכך כדי לחייב את המוסד לאפשר העתקה של הבחינה עצמה, כאשר הוצגו טעמים ראויים להימנעות זאת. כאלה אכן הוצגו במקרה הנוכחי. 

הנתבעת הציגה טעם טוב ומשמעותי מדוע אין היא מעוניינת לחשוף את טופסי הבחינות עצמן. מדובר בבחינות ברירה, שהנתבעת מעוניינת להשתמש בשאלות שבהן גם בבחינות עתידיות. ככל שטופסי הבחינה יחשפו יקשה לייצר מאגרי שאלות שניתן יהיה לחזור עליהן. זהו טעם סביר, שיש להתחשב בו. גם המועצה להשכלה גבוהה הכירה בטעם זה במקרה הנוכחי, ולעמדתה כרגולטור יש משקל.