פיצוי של מאות אלפי שקלים בתביעת לשון הרע בין שני ראשי עיריית טבריה לשעבר (פסק-דין בשאלת הנזק, שלום צפת, השופטת רביע ג'באלי):
העובדות: הכרעה בשאלת גובה הפיצוי בתביעת לשון הרע. התביעה הוגשה בשל 58 פרסומים בפייסבוק שפרסם הנתבע (מועמד לראשות עיריית טבריה באותו מועד) נגד התובע (שכיהן בתפקיד ראש עיריית טבריה). במועד הרלבנטי הציג עצמו הנתבע כקול האופוזיציה בעיר טבריה, העומד בראש קבוצת הפייסבוק "מרימים את טבריה מהקרשים". בפסק דין חלקי בשאלת החבות, חילק ביהמ"ש את הפרסומים ל-4 קטגוריות: הראשונה כללה 11 פרסומים בדבר הגשת תלונות במשטרה, חקירות ומעצרים; השניה, מנתה 25 פרסומים בדבר שחיתות, הונאה, שוחד ומעשים פלילים; השלישית התאפיינה בדברי מנהל בלתי תקין והתנהלות כושלת; הרביעית כללה גידופים וקללות. ביהמ"ש פסק כי הפרסומים בקטגוריות הראשונה והשנייה הם לשון הרע ואילו הפרסומים בקטגוריה השלישית והרביעית אינם עולים לכדי לשון הרע.
נפסק: מדובר במסלול הסטטוטורי לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. שיעור הפיצוי בגין הפגיעה בשם הטוב נגזר מהאיזון בין הזכות לשם טוב ולפרטיות מול חופש הביטוי. כאשר הפגיעה היא באיש ציבור השיקולים נוגדים; מחד, הפגיעה בתדמית ומעמד איש הציבור עלולה להיות חמורה בהרבה מאדם פרטי. מאידך, חופש הביטוי רחב יותר ביחס לביקורת כלפי אנשי ציבור. אומנם מצופה כי עמידותם של אנשי ציבור בפני ביקורת תהיה גבוהה, אך זאת כאשר מדובר בביקורת לגיטימית ולא בפרסומים פוגעניים החוצים את גבולות לשון הרע.
הנתבע הקים בפייסבוק קמפיין פרסומי נגד התובע הכולל התבטאויות קשות והאשמות חמורות שהוצגו כעובדות. הפרסומים קשים מבחינת תוכנם ומשמעותם. הם ייחסו לתובע מעשים חמורים בפן המקצועי ובפן האישי. הם לא פסחו על בני משפחתו ומקורביו של התובע, ובכך נגרמה לתובע ולמשפחתו עוגמת נפש רבה. הפרסומים נעשו תוך תיוג מספר רב של אנשים וסרטונים שזכו לצפיות ושיתופים רבים. מדובר בתפוצה רחבה המאפשרת לכל נמען לשתף ולהעביר את הדברים הלאה. אין מדובר בפרסום חד-פעמי אלא בקמפיין פרסומי שנמשך תקופה ארוכה. הפרסומים נעשו באינטנסיביות ותדירות גבוהה. הנתבע לא חזר בו מהפרסומים, לא הסיר אותם, חזר על הדברים במהלך ההליך ולא הביע התנצלות. התנהלות הנתבע, התבטאויותיו הפוגעניות והסדרתיות כלפי התובע ואחרים, מחייבת הפעלת שיקולי הרתעה עתידיים כלפיו.
מנגד, יש לתת את הדעת לכך שהפרסומים נעשו בתקופת בחירות. הנתבע הציג את עצמו כמי שפועל לטובת הציבור ותקינות המנהל בטבריה, ויש להיזהר מאפקט מצנן על הגשת תלונות בעניין שחיתות ומינהל בלתי תקין. ברם, דברי התובע חרגו מגבולות חופש הביטוי. הפרסומים ייחסו לתובע מעשים פליליים בצורה נחרצת ובלתי מסוייגת, בכדי להבעיר אש סביבו נוכח היריבות הפוליטית בין הצדדים. הלשון הבוטה והאמירות הגורפות שחזרו על עצמן, תוך מצג לפיו מדובר בעובדות ותוך עירוב בני משפחתו של התובע – כל אלה מלמדים על מתקפה של ממש על התובע ועל הכוונה לפגוע. הנתבע יפצה את התובע ב-120,000 ש"ח עבור קבוצת הפרסומים הראשונה ובסך 180,000 ש"ח נוספים עבור קבוצת הפרסומים השנייה. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 20,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 60,000 ש"ח.